taking chances | Drarry Fan Fiction | Hebrew

חג המולד (חלק 2)

הבוקר של דראקו כלל כמה מתנות (לא הרבה. לא היו יותר מידי אנשים שאהבו אותו כרגע.), קצת אוכל, והרבה, הרבה מתח.
הוא לא יכל להפסיק לתהות אם המכתב הגיע אל הארי ומה הוא חושב.
לבסוף הוא הבין שלא יעזור לו לשבת ולחכות. הוא התלבש, עטה צעיף וגלימה עבה, והתחיל לצאת החוצה, כשינשוף האוחז בחבילה קטנה נתקל בו.
עד שהוא הצליח להבין מה הולך שם ולקחת את החבילה מהינשוף עברו כמה דקות.
הוא שילח את הינשוף החבוט לדרכו  והתיישב לפתוח את החבילה.

סליחה על העיכוב. פתאום חשתי צורך לתת לך את זה עם פתק.
מקווה שתאהב.

לא הייתה חתימה או שם, אז דראקו הפך את הדף.

פגוש אותי במעבר הסודי מתחת לפסל הגריפין בעוד שעה.

דראקו פתח את החבילה.
בפנים היה עט נוצה ירקרק, ועליו הייתה מצוירת עין כסופה.
דראקו חייך. זה היה עט הנוצה שהסתכל עליו לפני ימים ספורים בהוגסמיד.
סבלנותו פקעה והוא קפץ ממקום מושבו ורץ אל פסל הגריפין. במשך כשלושת רבעי שעה הוא ישב שם וכסס את ציפורניו, הולך בתוך המעבר הקטן הלוך ושוב.
לבסוף הוא שמע צעדים הולכים ומתקרבים אל המעבר.
מיד הוא העביר יד בשערו, לבדוק אם הוא מסודר, ויישר את בגדיו.
למה? בלי סיבה. הוא היה צריך משהו שיסיח את דעתו מלבו הפועם במהירות.
הארי נכנס אל החדר, וליבו של דראקו... הו, הוא השתגע.
הוא היה מוכן להשבע שהוא החסיר פעימה, ואז התחיל לדפוק במלוא הכוח, וגם בלי סדר ברור.
הארי לבש חולצת אימונים צמודה, שהדגישה כל שריר בידיו ובחזהו. דראקו בלע את רוקו ועצר בעד עצמו שלא להוריד את החולצה ממנו כמה שיותר מהר ולגמרי למזמז אותו על הקיר.
"היי" זה כל מה שדראקו יכל להוציא מפיו שהתמלא לפתע רוק חם.
"היי" הארי אמר ופשוט עמד מולו.
שתיקה מילאה את חלל המעבר הסודי. שני הבנים סקרו אחד את השני ואך בקושי עצרו בעד עצמם מלפשוט את כל בגדיהם בו במקום ולהכנס אחד בשני בעוצמה.

הארי שבר את השתיקה. "קיבלתי את המכתב שלך" הוא אמר.
ליבו של דראקו החסיר פעימה נוספת. "כן..." הוא מלמל, ופניו הבליחו בצבע ורוד.
"אני חושב שאני מחבב אותך גם" הארי פלט, בקושי מסוים.
לרגע עברה במוחו של דראקו המחשבה שמישהו צריך פשוט לעצור את הלב שלו וזהו, כי הוא מחסיר עוד ועוד פעימות.
"א-אתה מה?" הוא התבלבל
"מחבב אותך." הארי משך בכתפיו, מתחיל לחוש אי נוחות.
דראקו הרשה לעצמו לצעוד צעד אחד קדימה. "באמת?"
"כן" הארי ענה בפשטות. "אבל אנחנו... אנחנו לא יכול לקרות. לא אחרי החופש." הוא אמר בעצב.
"מ-מה? למה?" דראקו נעצר במקומו.
"כי... כי אני וג'יני עומדים לחזור." הארי נשך את שפתו התחתונה.
דראקו כמעט יכל לשמוע את ליבו מתפצח לשניים. "אתה.. אתם... מה?" היא שאל, לא מצליח לעצור את העצב שהתפרץ לקולו.
"אני רוצה שאני וג'יני נהיה ביחד. אני מצטער." הארי אמר בשקט
"אני מבין. זה בסדר. סליחה." דראקו אמר והתכוון לצאת מהמעבר.
לפתע הוא נמשך לאחור ושפתיו נצמדו אל זוג שפתיים חמימות.
"הא-ממ!" הוא ניסה להגיד, אבל הנשיקה מנעה ממנו לדבר.
לבסוף הוא הצליח להתנתק.
"הארי!" הוא אמר. "מה אתה עושה?"
"עד סוף החופש. עד שכולם חוזרים" הארי אמר וניסה לחזור לנשק אותו, אך דראקו עצר אותו.
"אז אתה חושב שאתה יכול לשחק בלב שלי? להתנשק איתי ולמזמז אותי, אבל רק עד סוף החופש? בלי שאף אחד ידע?" דראקו התרחק. "אני לא חושב. בהצלחה עם ג'יני." הוא יצא מהמעבר, משאיר אחריו נער שחור שיער ושבור לב.

-------

זהו זה! מקווה שנהניתם!
חשבתי להעלות יותר פרקים... נגיד, פעמיים בשבוע.
אתם בעיניין?
ושוב-אני אשמח אם תפרסמו את הפאנפיק לאנשים חדשים ותעבירו אותו גם לספריות ציבוריות שלכם כדי שיהיו יותר קוראים!😊
סוף שבוע טוב🌹
הרייט