taking chances | Drarry Fan Fiction | Hebrew

קטע מצחיק

"הארי! אתה יכול לבוא רגע?" אלינה ג'ונס, שהייתה הרודפת החדשה של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור קראה להארי.
"כבר מגיע" הארי ניתק את מבטו מספר הלימוד העבה וניגש אל אלינה.
"מה עם משחק הקווידיץ' בשבוע הבא? אתה הקפטן" היא הזכירה לו. "ואנחנו צריכים עוד אימונים."
"הא? או… מצטער. שחכתי. מתאים לכם לעשות אימון עוד.. שעה?" הוא הציץ וראה את שאר חברי קבוצתו (מלבד רון וג'יני) מאחורי אלינה.
החבורה הנהנה והם פנו לעיסוקיהם.
הארי עלה לחדרו כדי להתארגן. הוא הוציא את בגדי האימון שלו (חולצה צמודה ומכנסי דגמ"ח עבים) ומעל הוא לבש את גלימת הקווידיץ' שלו. הוא לקח את המטאטא ויצא לכיוון המגרש כדי להכין אותו לאימון.

מטאטא בודד עף מעל מגרש הקווידיץ', ומעליו היה הבזק ירוק מתעופף. סלית'ריני.
הארי קיווה שהוא שם לבדו, ושזה לא מי שהוא חושב שזה.
הדמות הירוקה צללה לפתע אל האדמה ונעלמה.
הארי הפנה את מבטו והתחיל לצעוד לעבר המלתחות, שם הוא הניח את חפציו והכין את הכדורים.
הוא היה שקוע בסימון מפת מהלכים למשחק הקרוב, כך שלא שמע את הצעדים ההולכים ומתגברים מאחוריו.
"לא חשבתי שאמצא אותך פה, פוטר." קול יהיר ומוכר נשמע מאחוריו והקפיץ אותו.
"דרא-מאלפוי. זה אתה." הוא רטן והתרומם ממושבו, מכניס את המפה לתיקו.
דראקו גלגל את עיניו ופנה לעבר המקלחות, והארי מצא את עצמו חש צביטה קלה בלב.
הוא נאנח וחזר לשרטט מהלכים על המפה, מוחק אותם שוב ושוב.

דראקו יצא מהמקלחות בשקט, שיערו הלבן רטוב והוא לבוש בסוודר ירוק ומכנסיים שחורים.
הוא עמד ביציאה מהמקלחות ובהה בהארי.
הוא ידע שהוא מתגעגע אליו. זה הדבר היחיד שהצליח לחשוב עליו בבהירות מאז דצמבר.
לפתע קו מחשבתו נקטע על ידי רעש של פתיחת דלת וקולות צחוק.
הוא התנער מהבהייה והתחיל לעשות את דרכו החוצה, סופג כמה הערות עוקצניות בדרך.
הוא יצא אל אוויר הערב הקריר, לובש על עצמו את הגלימה הירוקה.
בעבר זה כל מה שהפריד ביניהם.
הצבע.
ירוק ואדום.
היום בעיקר אדום מפריד ביניהם.
ג'יני.
שיער אדום, גלימה אדומה.
הוא תהה ממתי נהיה כל כך פילוסוף.
והוא היה כל כך מרוכז במחשבות שהוא לא שם לב לדמות כהה שעקבה אחריו, עד שהנער החליק ונפל בקול רועם על הרצפה.
דראקו הסתובב, מבחין בבלייז זאביני משוטח על הרצפה. הוא צחק קלות ומיהר לעזור לבחור הכהה להתרומם.
"היי אחי. מה אתה עושה פה?" הוא שאל
"אממ… בדיוק הייתי ב… מטבח…?" השקר של בלייז היה מאד ברור, אבל לדראקו לא היה חשק לנחש את הסיבה האמיתית שחברו היה שם, אז הוא פשוט משך בכתפיו והמשיך ללכת, לא רואה את תפילות ההודיה של חברו על כך שמעקבו לא נחשף.
***
*נקודת מבט בלייז זאביני (קצר)

כבר כמה זמן שבלייז רואה את דראקו די אומלל, אבל עד היום הוא לא ידע ממה.
מה קרה היום שהוא הבין?
פשוט- הוא עקב אחריו ועשה אחד ועוד אחד.
אם דראקו סיפר לו שהיה לו קטע שנגמר מאד מהר עם מישהו כי המישהו הזה חזר לחברה שלו, ואם בזמן האימון של דראקו הארי פוטר (שחזר לפני כמה זמן לאקסית שלו, אבל בלייז לא בדיוק זכר מתי) נכנס למלתחות ואחרי חצי שעה דראקו יצא ממש מדוכדך כששאר הגריפינדורים נכנסו…
סימן שלדראקו היה קטע עם…
אוי ואבוי. לבלייז הייתה צמרמורת רק מלחשוב על זה.
לדראקו, ידידו הטוב, חבר בבית סלית'רין ובן למשפחת מאלפוי, היה קטע עם הארי פוטר? הגריפינדורי? הילד שנשאר בחיים?
כשההבנה נחתה עליו הוא היה… מעט המום, אם לומר במילים עדינות.
ואם לא- הוא התפוצץ מצחוק באמצע המסדרון.
דראקו ועוד כמה תלמידים מעט מוטרדים הסתובבו אליו, כמו מבקשים לדעת מה הצחיק אותו כל כך.
בלייז נופף בידו בביטול. "סתם נזכרתי בקטע מצחיק" הוא הפטיר, גורם להם להמשיך ללכת ולכמה לגלגל עיניים.
אמנם העיניין מעט הפתיע אותו כאמור, אבל הוא התחיל לחשוב שאם זה מה שיחזיר לדראקו את החיוך ושמחת החיים אז אולי שווה לנסות להזיז שם משהו.