taking chances | Drarry Fan Fiction | Hebrew

שינויים

הארי ישב על שמיכת פיקניק מול האגם, מולו פרוסה ארוחת ערב רומנטית במיוחד.

הוא חיכה לג'יני.

הוא אוהב אותה. הוא חייב.

אז למה זה נשמע כל כך מוזר בראש שלו? פעם זה היה כל כך פשוט..

פעם.

לפני המלחמה.

לפני שהוא הביס את וולדמורט ולפני שהוא גרם למותו של פרד.

ולפני שהוא נישק את דראקו מאלפוי.

מרחוק הוא ראה את דמותה הזקופה של ג'יני מתקדמת לעברו בביטחון הרגיל שלה.

היא לא הייתה מהבוכות הוא נזכר במחשבה שצפה בראשו לפני שהתנשקו במחילה, כמה ימים לפני החתונה של ביל ופלר.

היא באמת לא היית מהבוכות, ולפתע הארי נזכר למה אהב אותה. היא הייתה נהדרת. חזקה, אמיצה, עצמאית. היא לא הייתה צריכה שיחזיק אותה כל הזמן, כפי שהוא חש עם צ'ו או עם כל בחורה אחרת שפגש במהלך חייו.

ג'יני התיישבה לצידו. "היי הארי" היא חייכה אליו, וחיוכה היה חם.

הוא לא זכה לחיוך מהסוג הזה כבר חודשים. לא ממנה.

"היי." הוא החזיר לה. זה היה כל כך פשוט. שלא כמו עם צ'ו, הוא לא היה מבולבל כל הזמן, והוא לא הרגיש גמלוני וטיפש. או חסר רגשות כפי שהרגיש עם דראקו.

היא הביטה בו, כמו מצפה שיגיד משהו.

"אני מצטער. על הכל. כל ה... בלאגן שעשיתי. זה שגרמתי לפרד..." הוא חשש שאם יגיד את המילה הכל יהרס. אמנם הוא הרגיש בטוח בעצמו עם ג'יני, אבל פה זה היה רגיש לחלוטין.

"זה בסדר. אני סולחת לך. אני מצטערת שהייתי כל כך כעוסה. הייתי באבל וזאת הייתה הדרך שלי להביע את זה." היא אמרה, וכנות עממוקה נשמעה בקולה. הארי לא יכל שלא להעריך אותה.

"ארגנת את כל זה... בשבילנו?" היא שאלה, ועוד דבר טוב בה עלה לראשו. היא לא הייתה אנוכית. היא לא הייתה מהבנות שיגידו "בשבילי". לא. היא אמרה "בשבילנו".

הוא שמח שהוא מצליח לראות את כל הצדדים הללו בה. זה גרם לו להאמין שהוא אוהב אותה.

הוא הנהן וחייך אליה. "אז... את מסכימה שנהיה ביחד?" הוא שאל.
"כן" היא לקחה את ידו בידה. "כן."

***

אז עבר חודש. ג'יני והארי היו ביחד.

זה כבר נשמע לו לא כל כך מוזר כמו בהתחלה.

מידי פעם הארי היה תופס את דראקו מביט בו ובג'יני, והוא לא יכל לעצור בעצמו מלחוש צביטה קלה בחזו.

אבל הוא היה מאושר עם ג'יני. היא הייתה מדהימה, והיא גרמה לו להרגיש רצוי.

זה הדבר החשוב.

"מר פוטר, האם תואיל בטובך להקשיב לי? מר פוטר!" קולה של פרופסור מקגונגל חדר לראשו של הארי, ששוב נרדם בשיעור שינוי צורה.

"מר פוטר, זוהי הפעם הרביעית השבוע שאתה נרדם בשיעורים. אני נאלצת להוריד עשר נקודות מגריפינדור." אנחות אכזבה קלות נשמעו סביב. "קדימה חבר, יש עוד עשרים דקות לשיעור. אתה חייב להחזיק" רון לחש על אוזנו.

הארי הנהן והתאמץ לפקוח את עיניו. למה הוא עייף כל כך? הוא תהה לרגע.

אה נכון. הוא לא ישן כמעט בזמן האחרון. את כל הלילות האחרונים בילה בהכנת עבודות ושיעורי בית, או עם ג'יני.

הוא נאנח וניסה להקשיב לפרופסור, בעוד הרמיוני מימינו מעדכנת אותו בנושא השיעור.

דראקו ישב בשיעור שיקויים, מרוכז כולו בהכנת שיקוי המוות החי בהשגחתו של פרופסור סלגהורן. הוא התגעגע אל פרופסור סנייפ. אל ההערות שלו במהלך השיעור שהיו מכוונות אל הארי, גריינג'ר והסמור.

הוא התגעגע לעובדה שהוא יכל לשנוא את הארי, ולתקופה שהלב שלו לא קפץ בכל פעם שהוא ראה אותו במסדרון, או החסיר פעימה כשהוא היה חוזר מזיע מאימון, או מיהר לפעול ברוגז כשהוא היה רואה את הארי מנשק את ג'יני בין שיעורים.

השיקוי הפך לצהוב זרחני ודראקו פלט אנחת יאוש.

"והזמן שלכם... תם. אנא הביאו לי מבחנות עם דגימות השיקוי, ותקבלו את הציון שלכם מחרתיים." סלגהורן קרא. דראקו המיואש אפילו לא טרח הוציא דגימה. הוא ידע שיקבל נכשל בכל מקרה.

הציונים שלו התדרדרו עוד ועוד מאז חג המולד. ומתלמיד למופת הוא הפך לגרוע ביותר בכל השכבה.

מה שלב שבור יכול לעשות לבן אדם...

הוא ניקה את סביבת העבודה שלו והחזיר את המרכיבים הנותרים לארון, ויצא מהכיתה, יודע שהוא יקבל זימון בקרוב לשיחה אצל סלגהורן.

דראקו עלה אל ארוחת הצהרים, ועמד מול פתח האולם הגדול, אבל לא נכנס פנימה.

"קדימה דראקו, אתה לא רוצה לאכול?" בלייז טפח על גבו. "לא. אני לא רעב. ניפגש אחר כך." דראקו פנה לכיוון היציאה למדשאות ובלייז המופתע נשאר לעמוד במקומו.

משהו לא בסדר עם הבחור, ואני עומד לגלות מה זה ולשנות את זה. הוא חשב.

דראקו יצא אל המדשאות הקפואות, ומיד חטף כדור שלג לפרצוף.

הוא זעק בתסכול וחיפש מי זרק את הכדור.

המראה צבט את ליבו. הארי, הסמור, גריינג'ר, הוויזלית הצעירה ונערה בלונדינית מרייבנקלו שהוא לא זיהה עשו מלחמת כדורי שלג.

הוא ניסה להמשיך ללכת בלי שתשומת הלב תיפול עליו, אבל בזווית עינו הוא ראה את הארי עוקב אחריו במהירות.

דראקו הגביר קצב, אבל זה לא עזר לו. הארי השיג אותו בקלות והניח יד על כתפו. המגע גרם לו להתכווץ.

"דראקו. חכה רגע." קולו של הארי נשמע כמעט מתחנן.

"עזוב אותי פוטר." דראקו מלמל, אבל בקולו לא נשמעו הביטחון והלגלוג שרצה שיהיו.

"אז חזרנו לשמות משפחה?" הארי שאל בעצב ודראקו הסתובב אליו בחדות.

"אז מה רצית שאעשה, אצחק ואבלה איתך כאילו לא קרה מה שקרה בחג המולד?" דראקו התעצבן. "תן לי ללכת."

"תקשיב לי רגע. בבקשה!" הארי בהחלט התחנן עכשיו.

"לא. רק להיות כל כך קרוב אליך עושה לי רע." דראקו השתחרר מהארי והלך משם,מרחיק אל תוך היער.