taking chances | Drarry Fan Fiction | Hebrew

לוקחים סיכונים

היי כולם!

וול, זה הפרק האחרון בהחלט של הפאנפיק. הוא ארוך, מותח, ואישית אני יכולה להגיד בביטחון שהוא יצא מוצלח.

אמנם הפאנפיק יצא קצר משרציתי, אבל אני עדיין מאד מרוצה ממנו, וכמו שאמרתי- יש המשכים.
ובכן, אני אפסיק למתוח אתכם ואת שאר החפירה (שחשוב שתקראו!) תקבלו בסוף.

ודבר אחד אחרון- רואים את השיר למעלה? זה שיר שאני חושבת שנורא מתאים לדראקו והארי, אחרי כל מה שהם עברו, בספרים ובפאנפיק.

מוזמנים לשים את השיר ולקרוא את הפרק יחד איתו. אישית אני חושבת שזה נותן חוויה יותר עוצמתית.
(אגב- לכל פאנפיק יש שיר, אני פשוט עוד לא סגורה על השירים של האחרים.)

***

שעות אחר כך, בלי להתקלח או לאכול, הארי עדיין ישב לצד המיטה של דראקו (הוא כבר אפילו לא ניסה לתקן את עצמו.) וחיכה שיתעורר.

בפעם האחרונה שבדק השעה הייתה אחת בצהרים, והוא היה בטוח שעברו לפחות חמש שעות מאד.
הוא הרים את מבטו לבדוק ואכן, השעה הייתה חמש אחר הצהרים. בחוץ השמש כבר החלה לעשות  את מסעה לכיוון החצי השני של כדור הארץ.
לפתע תנועה קלה עלתה בין הסדינים של מיטת המרפאה שעליה ישן דראקו. הוא קפץ והתיישר במקום מושבו.
דראקו, שישן עד עם גבו אליו, הסתובב לעברו.
"פ..פוטר...?" הוא שאל, שאריות השינה ניכרות בגופו.
"זה אני..." הארי נאנח.
"איפה אני?" דראקו התיישב במיטתו.
"במרפאה. התנגשת די חזק שם במרביצן. שברת שש עצמות. כולן נרפאו." הארי השיב. "אם התעוררת... אז אני מניח שאלך או... או משהו" ליבו של הארי היה כבד עליו כשאמר את הדברים.
"לא... לא. תישאר" דראקו ביקש.
"אז אני נשאר" הוא לא היה צריך שיגידו לו פעמיים.
"למה היית איתי כל הזמן?"דראקו שאל.
"כי..." הארי התקשה להגיד. "אני חושב ש... אני חושב שהתגעגעתי אליך" הוא אמר בשקט והסיט את מבטו.
שתיקה קלה השתררה בחדר המרפאה הגדול.
"גם אני" דראקו אמר. "אני מצטער על הכל. לא ידעתי איך להגיב למה שקרה... אז פשוט הייתי מגעיל."
הארי הנהנן. "אני גם מצטער."
"אני שמח לשמוע אבל... אני לא יכול פשוט להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה. כי קרה, הארי. ועדיין קורה."
"אני יודע." הארי מלמל. "גם אצלי... משהו קורה בין שנינו בכל מקרה. אי אפשר להכחיש."
"אז.. מה נעשה עם זה?"
הארי החזיר אל מבטו אל דראקו בעצב. "אני מנסה לחשוב... להבין מה אני רוצה.."
"וג'יני?" הו, הנה המילה שהוא כל כך חשש ממנה.
"אני.. אני אפרד ממנה." הארי החליט.

* * *
"ג'יני? ג'יני!" הוא קרא לה. היא עמדה עם חבורת נערים ופטפטה עימם בחיוך.
"היי הארי" היא הפנתה את מבטה כלפיו.
"את יכולה לבוא רגע לדבר איתי בצד?" הוא שאל, מעט בחשש.
"ברור" חיוכה גדל והיא לקחה אותו הצידה. "מה העיניין הארי?"
"ג'יני... מה היית עושה אם היית מתאהבת במישהו אחר? מישהו שהוא לא אני?" הארי פלט את השאלה, ליבו דוהר בלחץ.
"אבל אני לא... אל תדאג הארי." ג' יני אמרה, אבל חיוכה היה.. כמעט זומם.
"אבל אם כן? אם זאת הייתה אהבה ממש חזקה שאת לא יכולה כבר להכחיש? משהו ש... משהו שאת לא מפסיקה לחשוב עליו ואת משתגעת ממנו." הארי התעקש.
"אני מניחה ש... הייתי נפרדת ממך, והולכת להיות עם האדם השני. אבל כמובן שלא הייתי מותרת על ידידות בינינו" ג'יני נזכרה בשיחה שהייתה לה עם בלייז זאביני אחרי משחק הקווידיץ' היום, ורק חייכה בשלווה.
"באמת?" הארי שאל, תקווה בבירור נשמעת בקולו.
"הארי, תהיה איתו. אני אישית לא מבינה מה אתה מוצא בו, אבל אני סומכת עליך ועל החושים שלך. אני בטוחה שאם התאהבת בו הוא אדם טוב."
"א... איך את יודעת?" הארי היה מופתע.
"בוא נגיד ככה... לא מאד קשה לעשות אחד ועוד אחד, במיוחד שישבת לידו במרפאה כל היום, ובמיוחד שבלייז זאביני אולי ואולי לא דיבר איתי קודם." ג'יני חייכה ונשקה ללחיו. "אני אוהבת אותך, אבל אם זה הדבר שבאמת יעשה לך טוב, אני אתמוך בך לאורך כל הדרך."
הארי חייך. "בטוח שזה בסדר?"
"לך כבר! לפני שאשנה את דעתי!" היא צחקה והתחילה לחזור אל חבריה.
"הי.. ג'יני?" הארי עצר אותה. "תוכלי אה... לעזור לי במשהו?"