taking chances | Drarry Fan Fiction | Hebrew

ידידים

המסיבות הלכו והפכו להרגל בין תלמידי השנה השמינית והשנה השביעית.
כל יום שישי ההתרגשות הייתה בשיאה, והיא לא פסחה על אף תלמיד.
עם הזמן הקשר בין הבתים הלך ונעשה ידידותי יותר, ועובדה זו השפיעה על כל בית הספר.
ידידות אמיצה בין פנסי פרקינסון לבין חנה אבוט הייתה השראה לכולם, והאווירה בבית הספר נהפכה אט אט להרבה יותר מקבלת.
הארי ומאלפוי הפסיקו להתקוטט במסדרונות, ולפעמים אפילו ברכו זה את זה לשלום, ובמסיבות היו אפילו יושבים זה לצד זה בטבעיות.

כריסמס כמעט הגיע, ואווירת החג כבר הורגשה בין מסדרונות הטירה.
האגריד הביא את עצי האשוח המסורתיים שנתלו באולם וקושטו על-פי מירב כשרונו של פרופסור פליטיק.
על לוח המודעות הגדול מחוץ לאולם נתלה מועד היציאה להוגסמיד, שתוערך ליום לפני הנסיעה הבייתה.
הביתה
בשביל רוב תלמידי הוגוורטס זו הייתה הקלה.
רובם ככולם התכוונו לצאת ולהנות מסעודת חג ענקית וממשפחותיהם.
הארי לעומת זאת, החליט להשאר השנה בהוגוורטס.
לרון והרמיוני הוא אמר ש-"יש לי המון עבודות ומבחנים להתכונן אליהם ואני לא רוצה להעמיס על גברת וויזלי"
אבל האמת הייתה שהוא לא רצה להתקע בין כל הזוגות הדביקים במחילה.
ובמיוחד לא להתמודד עם השאלות והמבטים.
וג'יני…
זה לעולם לא יפסיק להכאיב לו, הא?

אז במקום לנסוע הוא ומאלפוי החליטו לנסות לבלות מעט יותר זמן יחד במהלך החופשה.

היציאה להוגסמיד הייתה אסון מוחלט. לפחות על פי הארי.
הם היו אמורים לצאת כל השלושה, ולהנות מהיום הזה.
הם נכנסו לפונדק שלושת המטאטאים, והזמינו בירצפת, ושוחחו בעיניין, משתפים חוויות מהחודשים האחרונים.
לאחר כמה דקות התחיל האסון.
הרמיוני אמרה משהו שכנראה שנתפס בעיני רון כהירואי, כי הוא נישק אותה בפתאומיות, והיא החזירה לו נשיקה.
הם התחילו להתמזמז בפראות, ונראה שלאיש חוץ מהארי לא הייתה בעיה עם העובדה הזאת. להפך- הרמיוני ורון לא היו הזוג היחיד שניצל את השולחנות הפינתיים כדי להתנשק.

לאחר כמה דקות זה הפך ממש מציק. הרמיוני ורון כמו נכנסו לבועה משלהם ולא שמו לב אל הארי, שהחליט שנמאס לו.
הוא שילם ויצא מהפונדק, מתחיל להסתובב ברחוב בחוסר מעש.
מסביבו ברחוב התהלכו אנשים, מבוגרים וילדים כאחד,עמוסים בקניות לקראת החג הקרב.
כולם התהלכו בחבורות של שניים או יותר. הארי היה היחיד שהסתובב לבד.
האמנם?
בקצה השני של הרחוב הוא זיהה שיער לבן ומוכר.
"היי!" הוא קרא ונופף בידו לעבר הבחור, שהתבונן בחלון הראווה של חנות כלי כתיבה יוקרתית.
"היי" השיער הלבן התנופף כשדראקו מאלפוי הפנה את מבטו לכיוונו של הארי. "מה קורה?" הוא שאל בחביבות.
"סביר." הארי משך בכתפיו "רון והרמיוני נטשו אותי לטובת נשיקות" הוא עיווה את פניו.
"איכס." דראקו צחק. "טוב, אז אני מניח  שנשארנו שנינו.רוצה ללכת לטייל?" הוא הציע.
"בטח, למה לא?" הארי הנהן ודראקו חייך והתחיל ללכת לכיוון היער המושלג של הוגסמיד.

הם הלכו בשתיקה כמה דקות, מחליפים חיוכים קלים מידי פעם בפעם.
"תגיד דראקו… למה הסתכלת על החנות ההיא?" הארי שאל בסקרנות
"היי, קראת לי דראקו ולא מאלפוי" דראקו צחק "וזאת חנות שהייתי קונה בה המון לפני ש… אתה יודע." שניהם הבינו שדראקו מתכוון לקרב על הוגוורטס.
"מניח שהתרגלתי לשם הפרטי שלך." הארי החליט התעלם מהחלק השני של המשפט, אבל הוא כבר ידע מה הוא מביא לדראקו לחג המולד.
דראקו הבזיק חיוך לכיוון הארי אבל לא אמר דבר, והם המשיכו ללכת בשתיקה במשך כחצי שעה, שקועים כל אחד במחשבותיו.

לבסוף היה זה דראקו ששבר את הדממה.
"אז… אתה הולך למסיבת חג מולד היום בערב?" הוא שאל בשקט.
המסיבה האחרונה לפני החופש תוכננה להיות נשף קרח קסום, כמעט כמו בשנה הרביעית שלהם.
"לא נראה לי. אין לי דייט." הארי אמר.
"באמת? ולי היה נדמה שאתה רק הארי פוטר, וכל הבנות והבנים בבית הספר היו יוצאים איתך בשמחה למסיבה" דראקו צחק בקלילות.
"אתה ידעת ש…?" הארי הביט לעברו, מופתע.
"כן. ממזמן." מבטו של דראקו הפך כמעט מתנצל.
"איך?  הארי נצער והסתובב אל הבחור, שכמעט נטמע בים הלבן של השלג. גלימתו השחורה היתה הדבר היחיד שהפריד בינו לבין השלג.
"כשאתה הומו, אתה מזהה אנשים אחרים מהקהילה במהירות." עכשיו דראקו בהחלט דיבר בטון מתנצל, אבל עדיין צחק.
"הו." זה כל מה שיצא מהפה של הארי.
"אז… היית רוצה ללכת ביחד לנשף הערב? כידידים, כמובן." דראקו הציע בזהירות
"בטח. כידידים" הארי הסכים.
הו, כמה ששניהם יתחרטו על כך מאוחר יותר.