taking chances | Drarry Fan Fiction | Hebrew

"בוקר טוב בנים,אתם מטומטמים!"

הארי התעורר בבוקר לקול נחרות עדינות. לפני שפקח את עיניו, ברגע המתוק ההוא שבו שכח את מאורעות הלילה שעבר, הוא היה בטוח שזהו נוויל לונגבוטום.
ואז הוא פקח את עיניו ונזכר.
הוא בחדר הנחיצות.
עם דראקו
פאקינג
מאלפוי.
הוא נאנח קלות והתרומם, מתבונן סביבו.
המקום לא השתנה לאורך הלילה, מלבד ארון בגדים גדול שהופיע בפינת החדר. הארי קם וניגש אליו.
בפנים היו בגדים נקיים וגלימות חדשות.
הוא הציץ לעבר מאלפוי, שעדיין ישן וממנו בקעו הנחרות השקטות, והחליט שאם הוא מתלבש זה צריך להיות עכשיו.
בזהירות ובזריזות הוא החליף את בגדיו בבגדים שהיו בארון ואז חזר לשבת על המיטה.
הוא העביר את מחשבותיו מנושא לנושא, מנסה לא לחשוב על הנער שישן על הקיר בצד החדר.
למרות שבאיזשהו שלב הוא לא התאפק.
הוא נראה כל כך רגוע כשהוא ישן… הרבה פחות מאיים.. אבל למה הוא העביר אותי למיטה והלך לישון על הרצפה? זה… מאד… מאד נחמד מצידו. אני חושב.
אוף… למה אני חושב עליו כל כך הרבה? למה הפנים שלו נתקעות לי בראש? באיזו רשות!
אני אמור לחשוב על ג'יני. לא על דרא-מאלפוי.
ג'יני!
אוח מטומטם. אם היא תגלה שאני חושב עליו כל כך הרבה או… או שהייתי פה, היא תיפרד ממני.
ואני אוהב אותה, נכון?
נכון?
כי… היא מרגיעה אותי, והיא יפה וחמודה ושחקנית קווידיץ' מצטיינת. והיא… אממ…
רון יהרוג אותי אם אני אשבור לה שוב את הלב.
רגע, זה בכלל על הפרק? אני עומד להפרד מג'יני?? למה?
לא בשביל ד-מאלפוי!
מחשבותיו הוסטו שוב כשהנחרות הפסיקו ודרא-מאלפוי (הוא חייב להפסיק לקרוא לו דראקו!) התעורר. "בוקר טוב הנסיכה הנרדמת" הוא מלמל בטון שהיה אמור להיות ארסי.
"זה היפיפיה הנרדמת, טמבל. וחשבתי שאתה אמור להיות האחד שגדל אצל מוגלגים" מאלפוי פיהק והתמתח. הארי הסיט את מבטו. "יש ארון עם בגדים נקיים שם" הארי הצביע על הארון. "אני לא חושב שבלייז יתן לנו ללכת לפני שתתלבש."
מאלפוי גלגל את עיניו וקם להתלבש, מסמן להארי להסתובב.
כשסיים, נשמע קול ברחבי החדר שאותו כבר זיהו הבנים כמערכת הכריזה המשונה שבלייז השתמש בה ערב לפני כן.
"בוקר טוב בנים! אתם מטומטמים!" קרא קולו המוגבר של בלייז. "לא הצלחתם אפילו לדבר כמו שצריך הלילה! אתם יכולים לצאת, אבל אני אמצא את הדרך לגרום לכם לדבר! ראו הוזרהתם!" מערכת הכריזה התנתקה שוב ודלת החדר נפתחה. הבנים יצאו והלכו איש איש לדרכו, מבינים שפספסו את ארוחת הבוקר.

את שארית היום העביר הארי בהתכוננות למשחק הקווידיץ' ובאימונים ממושכים. את ההיעלמות הלילית שלו הוא תרץ בכך שהיה במקלחות המדריכים ונרדם שם, וכולם האמינו לו.
דראקו עשה כמוהו, מאחר והמשחק היה גריפינדור נגד סלית'רין. הוא כמעט הצליח להשכיח את הלילה המשונה והלא מאד נוח, יש לציין, שבילה עם הארי בחדר הנחיצות.
ובלייז? בלייז רק תכנן איך הוא משלים בין הבנים. הוא רק רצה שלדראקו יהיה חיוך על הפנים.

למחרת הארי התעורר לקול בלילת קולות נרגשת, שאחרי רגע מטושטש הוא הצליח לזהות כקולותיהם של חבריו לחדר.
"הארי, הארי!" משהו אדום-כתום לוהט נכנס לשדה הראייה של הארי. "קום! המשחק היום!" רון אמר בהתרגשות.
האר שפשף קלות את עיניו ופקח אותן לרווחה, ואז הושיט את ידו לארונית הלילה ולקח את משקפיו.
"אני קם" הוא פיהק והתרומם. חדר השינה של הבנים היה מבולגן ומלא בגווני אדום, מאחר וכולם תכננו להגיע היום למשחק.
נוויל לונגבוטום בדיוק סיים לחבוש כובע אריה שדמה באופן משונה לכובע האריה של לונה, דין תומאס ושיימוס פיניגן צבעו את פניהם באדום וזהב, ורון לא נראה לעין, אבל מהאמבטיה נשמעו קולות חזקים, אז הארי הניח שהוא כבר ניגש ללבוש את המדים של קבוצת הקווידיץ'.

לאחר שכולם סיימו להתארגן, הם ירדו כחבורה אל האולם הגדול, פוגשים שם את שאר חברי הקבוצה ואת חבריהם.
הארי הרים את מבטו לרגע מהצלחת לכיוון שולחן האוכל של בית סלית'רין,שם ד-מאלפוי (!) ישב עם שאר חבריו.
הוא נראה בסדר. המחשבה גרמה להארי להרגע מעט.
רגע, ממתי אכפת לו אם דראקו בסדר??
אוח, די! הוא יטפל בהכל אחרי המשחק.
המשחק!
"חברי קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור! אנחנו יורדים למגרש!" הכריז והתחיל ללכת, כששאר חברי הקבוצה ממהרים לקום (חלקם מביטים בעצב אל האוכל שלהם… כלומר, רק רון.) ולבוא אחריו. פטפוטי התרגשות התעוררו בין הנערים, וג'יני התקדמה אל הארי ואחזה בידו בפשטות שנראתה להארי כמעט ידידותית. הוא חייך אליה, רגשות מעורבים ממלאים את ליבו.
הם הגיעו אל המלתחות וניגשו להחליף בגדים או להכין את המטאטאים שלהם.

מבחוץ נשמעו קולות הנערים והנערות שבאו לצפות במשחק, תרועות ושריקות בוז.
הארי כינס את הקבוצה לשיחת עידוד.
"אנחנו יכולים לנצח את זה. רק תזכרו את מה שלימדתי אתכם אתמול באימון. בסדר? זה לא תרגיל מאד קשה." הוא זכה להנהונים וחיוכים. "בואו נכסח אותם."
תרועות עזות נשמעו בעת צאתם אל המגרש, מתעופפים על מטאטאיהם.
"קבלו אל המגרש את… מארק! וויזלי! וויזלי! ג'והנסון! גרין! אדאמס! ולבסוף… פוטר!" שאגות רמות עלו מהצד האדום של היציע, וקריאות בוז מצידו הירוק.
הארי הפנה את מבטו לעמדת הפרשן, מבחין בתלמידת חמישית האפלפאפית שישבה שם ונתנה פרשנות.
"ומהצד השני של המגרש- ג'קסון! סקוט! קולינס! סטיוארט! לופז! מישל! ו… מאלפוי!היוצרות במגרש התהפכו והצד הירוק שאג בשמחה, בעוד הצד האדום שאג בבוז.
"והמשחק… מתחיל! הקואפל עובר ממארק! לוויזלי! למארק בחזרה ו… אוי לא! ג'קסון חוטף את הקואפל ומוסר לסקוט שמוסר לקולינס ובחזרה לג'קסון! הוא מתחמק מוויזלי הצעירה וממרביצן חולף ומתקדם אל וויזלי הבוגר ו… הוא קולע! עבר נקודות עבור סלית'רין!" שאגות שמחה מהצד הירוק של המגרש.
הארי ומאלפוי ריחפו כמאה מטרים מעל כולם, מנסים לאתר את הסניץ'. הוא ניצל זאת כדי לסקור את פניו של מאלפוי שוב, שהיו מרוכזות בלחפש את הסניץ'.
"והקאופל עובר לידיה של וויזלי, שמתחמקת מהמרביצן של סטיוארט ומוסרת למארק שמוסר לגרין היפה" פה הארי יכל בבירור לראות את אמה גרין מהקבוצה שלו מסמיקה. מפה אירעה שרשרת אירועים שהארי יכל לשחזר בראשו בבירור רק שעות אחר כך.
גרין התחמקה ממרביצן שהמשיך במסלולו היישר אל הארי. הארי צלל בדיוק כשמאלפוי צלל היישר לעברו. הם התנגשו אחד בשניי ולרגע היו מבולבלים ומסוחררים, כך שלא ראו דבר, וברגע הבא הם התרחקו בכזאת מהירות שמאלפוי התנגש בעוצמה במרביצן ואיבד את הכרתו. הארי מצמץ לרגע ואז קלט את דמותו של דראקו נופלת. בלי לחשוב בכלל הוא טס לעברו ותפס אותו רגע לפני שפגע באדמה.

**
היי:)
מקווה שאתם לא שונאים אותי.... 😂😘
וול, אין לי דרך כרגע לערוך את הפרק (כתב נטוי וכו') אז אני אעשה את זה הלילה.
וסליחה סליחה סליחה ששחכתי להעלות פרק אתמול!!
אגב, ייתכן שהפרק הבא יעלה גם באיחור (מקסימות בראשון בבוקר) כי אני מחפשת את הסיום הנכון.
דבר אחרון- זה הפרק הלפני אחרון של הפאנפיק הנוכחי!
החל מהשני ביוני יעלה פאנפיק חדש (שאני אכריז עליו בקרוב.) שיחליף את הפאנפיק הזה.
סליחה על החפירה!
אוהבתותכם
הרייט