taking chances | Drarry Fan Fiction | Hebrew

חג המולד

יומיים עברו, ובוקר חג המולד הפציע מתוך סופת שלגים שהשתוללה מחוץ לטירת הוגוורטס.
רוחות נשבו בפראות ושלג לבן הסתחרר בעוצמה.
הארי התעורר, ולרגע או שניים חשש שהוא נמצא תחת התקפת לחשים, מה שגרם לו לקפוץ בבהלה ולתפוס את השרביט שלו, שישר כוון אל.... ערימת מתנות?
הערימה שלו הייתה גבוהה מהרגיל השנה, והיא נערמה כבר עליו.
הוא צחק והתיישב על המיטה, מתחיל לפתוח את המתנות, שמשום מה רובן נעטפו בירוק.
הוא התחיל מהמתנה של רון- זוג כפפות עבות שיועדו לקווידיץ'.
הרמיוני נתנה לו עט נוצה מנוצה של פניקס, מה שכמעט והעלה דמעות בעיניו, כי הוא זיהה את הפניקס- זה היה פוקס.
כך הוא פתח את שאר המתנות, מקווה שאי ששם במעמקי מרתפי הטירה, דראקו אוהב את המתנה שלו.
הוא סיים לפתוח את המתנות מגברת ואדון וויזלי, מהאגריד ובעצם מכל שאר חבריו.
אך עדיין נשארו לפחות שש מתנות עטופות. ממי הוא כבר יכל לקבל כל כך הרבה?
הוא לקח את אחת המתנות הירוקות, ופתח אותה.

בפנים הייתה קופסא לשרביט.מעין מעמד שיכל להחזיק אותו בלילה כך שלא יתגלגל ויצית משהו.
במתנה הבאה, שגם הייתה ירוקה, היה שובר מתנה לחנות "כל בו דורסי הלילה".
גם בשלוש המתנות הבאות היו דברים קטנים ושימושיים, ונראה היה שכולן מאותו אדם, אך הארי לא הצליח לחשוב על מי זה יכל להיות.
המתנה האחרונה הייתה קטנה ושטוחה, ונראה היה שהכילה גלויה או מכתב בלבד.
הוא פתח אותה, ובפנים אכן היה דף קטן.

היי הארי:)
אני מקווה שנהנית מהמתנות שהבאתי לך. בחרתי אותן אחת אחת לכבודך.
רציתי להגיד לך משהו.
אני אוהב אותך.
הנשיקה במסיבה, ויום אחר כך, ובעצם כל הנשיקות והמזמוזים שהיו בינינו, כולן היו בשבילי יותר מסתם נשיקות.
הן היו אתה.
אני יודע שזה בטח לא נעים ואפילו מרגיז לשמוע את זה ממני, אבל אני מקווה שלפחות תוכל להיות ידי שלי, כי המכתב הזה הוא כדי לספר לך. כדי לא לשמור יותר בבטן.
אני מניח שניחשת כבר מי אני, אבל אני אחתום בשמי בכל זאת.
אוהב,
דראקו.

הארי הביט במכתב בהלם.
דראקו... אוהב אותו?
כמו שהוא אוהב את ג'יני?
הוא בכלל אוהב את ג'יני?
השאלה הזו קפצה לפתע במוחו, וניקרה אותו.
אבל מה זאת אומרת אם הוא אוהב את ג'יני.
ברור שהוא אוהב אותה. הוא תמיד אהב.
....נכון?
משום מה הוא חש כאילו הוא מנסה לשכנע את עצמו.
הוא מאוהב בה. הוא חייב להיות. אחרת במי הוא כן יתאהב?
בהרמיוני?
מיד תמונתם מתנשקים באוהל אחרי שרון עזב עלתה בראשו.
לא. זאת לא הרמיוני.
שניהם ידעו שזאת תהיה טעות ושזה יצור מתח בינם לבין עצמם ובינם לבין רון.
והם גם לא היו מאוהבים.
הוא מאוהב בג'יני. בג'יני. ג'יני.
הוא חזר על המשפט שוב ושוב, כמו מנטרה. או כאילו הוא מנסה לשכנע את עצמו.
הוא מאוהב בג'יני, הוא מאוהב בג'יני,הוא מאוהב בג'יני, הוא מאוהב בדראקו.
מה?!
הרעיון קפץ למוחו, והוא מיד הזדעזע למחשבה.
אני רק מבולבל, הוא חשב. בגלל המכתב ובגלל ג'יני.
אני לא מאוהב בדראקו מאלפוי הוא חשב שוב, אבל גם המחשבה הזאת נשמעה לו מאולצת.
אני... מאוהב בדראקו מאלפוי? שיט. אנחה נפלטה מפיו.
רק עד סוף החופש... זאת הייתה המחשבה האחרונה שלו לפני שהתלבש ויצא מחדרו.
-----

אז עלו היום שני פרקים לכבוד יום העצמאות!
יום עצמאות שמח!🌹🇮🇱