אדוני היסודות - משימה בוערת

האש מתלקחת

לאורך כל הלילה הזה ג'ימי חלם על דרקונים ומלחמות, כשללא התרעה מוקדמת הרגיש יד מונחת לו על הכתף, ג'ימי קם בבהלה. קרני אור השמש שעברו מבעד לתריסים הדקים סינוורו אותו, לאחר כמה רגעים עישוניו התרגלו לאור ששרר בחדר.
"השעה כבר 8," אמרה אמילי בשעשוע.
"האופה יהרוג אותי," אמר ג'ימי שחזר למציאות וקם להתלבש בזריזות. הוא ניגש למראה שבקצה המגורים בכדי לשטוף פנים כשקלט בזווית עינו קווצת שיער אדמונית שנחה על מצחו ובלטה על הצבע הבלונדיני שבשערו שסורק לאחור.
ג'ימי קפא לרגע.
המראה הפתיע אותו למדי, הוא חשב ארוכות מה עבר עליו בלילה הקודם וחשד שזוהי תופעת לוואי לכך שנגע באבן. הוא חיטט במדפים שעמדו לצידי המראה עד שמצא סכין בעלת להב דק שראשו היה חד למדי.
לא נתייחס לזה כרגע, חשב לעצמו בעודו גוזר את מקצה שיערו האדמדם.
כל היום של ג'ימי היה די שגרתי, בלי אתגר חדש לעמוד בו, אך היה מוטרד מהמחשבה שאולי כדאי לפעול, לחפש מי שילמד אותו או שיחליף אותו, כמה מוזר לחשוב שאולי גורלו של עולם ומלואו מונח על כתפיו. לבינתיים, חשב לעצמו פשוט יסתפק בסיפורים ואגדות שישמע מדי פעם על קסמים ואלמנטים. "כמה מוזר..." מלמל לעצמו בדרך חזרה לבית היתומים. אלמנטים היו רק מיתוס שכמה "משוגעים" טענו כי הבחינו באנשים המשתמשים בהם במלחמת האזרחים.
אלמנטים? סתם עוד אגדה... מי מאמין בארבע אבנים שכל אחת מהן מכילה כוח אינסופי... ומי יאמין למשמע אוזניו כשישמע שנער מחור כמו פִּינְקֶלְהוּד באמת רוכב על דרקון ועוד שהוא שולט באלמנט. ג'ימי המוטרד, הקדיש כל זמן פנוי למחשבה על הדבר. התיאוריה שנשמעה לו הכי הגיונית היא שיש ערבעה אנשים שקיבלו ביצה וכל אחד מהם קיבל אבן של יצור, ואת האבן השנייה. אך הוא לא יכל להיות בטוח או להציב את זה כחוק ברזל.
הוא המשיך לחשוב על תיאוריות נוספות בעודו פוסע לעבר בית היתומים עד שהגיע אל דלתותיו ושוב נאלץ לצעוק ארוכות אל ג'וש השומר עד שפתח בפניו את הדלתות.
ג'ימי רץ הישר אל תוך מגורי הבנים וישר חיטט בתאו בחיפוש אחר האבן והביצה שכה הטרידו אותו למשך כל היום. ג'ימי שאהב סיפורי דרקונים ויצורים אגדיים בהה בביצה המדהימה שמונחת בסוף תאו מאחורי כדור זכוכית, הוא הוציא את הביצה וכשהסתכל על כדור הזכוכית, ראה ג'ימי את השתקפות אבן האש, האבן האחרת שכך החליט לכנות ומצב רוחו קרס. הוא סגר את תאו בחזרה, התיישב על קצה מיטתו ובהה בביצה מכל החזיתות שלה. הוא המשיך לבהות בביצה לפרק זמן ארוך ומאחר ששום דבר חדש לא קרה, ג'ימי התחיל לנער אותה ברגזנות ולהצמיד את האבן אל אוזנו, למרבה הפתעתו שמע קרקוש קלוש שבקע ממנה. ג'ימי שסירב להאמין לכך בחר להאמין שהרעש נוצר מפרי דמיונו והחזיר בזרירות את הביצה למקומה. מתוך עניין רב באבן המיסטית, הוציא אותה לאחר שהחזיר את הביצה לתא וקירב את האבן למצחו, הוא חשב על אילו השפעות האבן עוד תחולל בגופו כשמשום-מקום יצאה קרן אור אדומה מן האבן ובין רגע קצר נוצר גם ערפל קל בצבע קרן האור שלאט לאט התחיל לעצב דמות של פנים אנושיות מוכרות ולאחר מכן גם את גופו, האיש נראה אלגנטי במיוחד, בשנות הארבעים לחייו, בעל ראש מעט רבוע עם לסת שרירית, גובהו היה כ-2 מטרים של שרירים, רזה וקליל בעל שיער שהזדקר לכל עבר. למרות שכל דמותו של האיש הייתה אדומה, ג'ימי ידע שהצבע הטבעי של שיערו של האיש הוא אדום כאש בוערת.
-"שלום אדון האש," האיש פתח ואמר.
-"אמ... מי אתה?" גמגם ג'ימי שהופתע מן המחזה ונסוג לצד השני של המיטה.
הישות התעלמה מהשאלה. "ברח מעירך כל עוד אתה יכול, אדון האש, אתה נמצא בסכנה גדולה."
ג'ימי כטבעו העקשן שאל שנית "מי אתה?"
-"היני נשמתו של מייק, קוסם אלמנט, השאריות שלו כביכול, למרות שנשמה יותר חשובה מגוף ומוחשיות." ענתה הרוח בשעשוע.
-"איך הגעת לכאן?" שאל ג׳ימי.
-"זימנת אותי," ענה מייק והמשיך "הצמדת אותי למחשבות שלך.."
-"ז.. זימנתי אותך? ומה הכוונה ב"מחשבות שלי"? על מה אתה מדבר??" קטע אותו ג׳ימי בבלבול ניכר.
-"הצמדת אותי למחשבות שלך, או לדבר שאמור להיות בראש החלול שלך שאתם בני התמותה מכנים "מוח"... שם עלוב למדי, לדבר שכזה חסר תועלת."
-"אתה יכול ללמד אותי דבר כלשהו שקשור באלמנטים?" התעניין ג׳ימי.
"-עדיין לא הבנת מי אני?" אמר מייק במבט מעט מאוכזב.
-"אתה קוסם?"
-"לא סתם אחד, בכל דור גדלים ארבעה אנשים שנבחרו המקבלים בהיותם מוכנים אבן של אלמנט וביצה של יצור המתאים לו. במקרה שלך, מדובר בדרקון. זכית באלמנט האש, כמוני לפניך וכמו הקודמים לי, לדעתי אלמנט האש הכי מגניב, אתה ירשת את אבן האלמנט שהייתה שייכת לי ולעוד לפני." אמר בגאווה ניכרת.
-"אתה לא אמור להיות אגדה? לפי האגדות רוכבי דרקונים לאו דווקה קשורים באלמנטים, איך אדע שאתה לא סתם עובד עלי?" איתגר אותו ג׳ימי.
-"אל תתגרה בי בן אנוש קטן, נשארנו בצל בכדי שלא ישתמשו בקרובים אלינו כדי להרוס אותנו," ענה מייק.
-"אתה יכול ללמד אותי עוד?" שאל ג׳ימי מסוקרן.
-"קודם כל חשוב שתבין קטנצ׳יק, שלא כל מי שזוכה לקבל אלמנט יודע להשתמש בו.לא כל רוכבי היצורים או איך שאנו מכנים את היצורים הללו "מייג'ימולס" ידעו להשתמש באלמנט, רובם לא זכו לכוח קסם." אמר מייק והמשיך
-"הדבר השני החשוב הוא שאין טובים ורעים, יש כאלו שהאבן גורמת להם לרצות כוח ולהפר את האיזון."
-"איך מתקיים האיזון?" שאל ג׳ימי.
-"זאת בדיוק הבעיה. בכל דור גדלים שני רוכבים שבוחרים בגדולה וכוח ושני רוכבים שבוחרים בשלום ושלווה. התפקיד של הרוכבים שמתרסנים היא למנוע מרודפי הכוח להפר את האיזון. אסור שאחרים יצברו יותר כוח ממך, לכן תצטרך להפוך לרוכב אשר שולט באלמנט ולא רק מחזיק בו."
-"איך מתת?" שאל ג׳ימי שכבר הספיק להסתדר עם העבודה שהוא מדבר אל נשמתו של מייק.
-"בדור שלי, הרוכבים הרעים או איך שאנחנו מכנים אותם "אדוני אופל", ארבו לי והרגו אותי. במקרה שלי אלה היו אדוני האדמה והאוויר. דע לך שגיל לא משפיע על נבחרי אלמנט בשום צורה שהיא והם אינם יכולים למות מזקנה."
-"לרוכב יש שני דרכים למות בלבד: הראשונה היא למות מהרג. השנייה היא במקרה בה האבן מצאה יורש מתאים יותר להחזיק את האבן או להשתמש בה. בשני המקרים במקרה בו למחזיק החדש יש פוטנציאל באלמנט, חובה על המחזיק הקודם לחזור בתור נשמה ולהכשיר אותו במקרה בו יזמנו אותו. חשוב גם לזכור שהאבן בוחרת ביורש."
ג׳ימי חשב איך להגיב אך מילותיו נתקעו בגרונו כך שפלט מן מלמול מגומגם.
-"אב.. אה.. אבל..."
-"אלמד אותך איך להשתמש בקסם אך דע לך, ככל שתשתמש בקסם בתדירות גבוהה, שינויים בגופך יחולו מהר יותר."
ג׳ימי השפיל מבט ונזכר בקווצת שיערו שהאדימה בלילה ותהה אם השינוי יחול אם לא ישתמש באבן האלמנט. כשהסיט את מבטו מן הרצפה ראה שמייק נעלם וכך גם הערפל והקרן האדומים.
שאלות רבות התרוצצו בראשו, הוא ניסה לשווא לזמן את מייק כמה פעמים ומתוך ייאוש גיחך לבד כשנזכר בכך שמייק אמר שמחובתו לעזור לו.
הוא חשב על שאלות שישאל את מייק בפעם הבאה שמייק יופיע, הוא רצה לשאול אותו איך להשתמש באלמנט, מה קרה ביום שהרגו אותו ואיך בדיוק התרחש הרצח, מתי ביצת הדרקון שלו בקעה, כמה רוכבים שלטו באלמנט שלהם, ובעיקר מהי הסכנה אשר ג'ימי נמצא בה. בזמן שחשב הפנה את מבטו לכיוון החלון וראה שהשמש מתחילה לשקוע. הוא נזכר שהגיעה שעת הפתיחה של הפונדאק שבו עבד ונאנח. ג'ימי קטע את חוט מחשבותיו ויצא ממגוריו בריצה אל פונדקו של דיויד.

**************