אדוני היסודות - משימה בוערת

הסוד שבוקע

ג׳ימי סיים את המשמרת שלו, שוב פינה שולחן מכליו ונאנח. אמילי  שסיימה גם היא את המשמרת שלה ישבה לה ליד שולחן והתמתחה.
"איך היית מגיבה אם הייתי הופך לאדון יסוד?" שאל ג׳ימי מסוקרן בעודו מפנה את השולחן.
אמילי ציחקקה. "אתה, אדון יסוד? זאת אגדה ג'ימי."
ג׳ימי שלא זכה לתשובה התעקש "נו, איך היית מגיבה?"
"א... אני לא יודעת, לא ממש חשבתי על זה, למה?" ענתה בכנות.
ג׳ימי התאכזב "סתם, חלמתי חלום." הוא השתתק וסיים לפנות,  כשנשמעה צרחה עזה שפילחה את החדר. ג׳ימי ואמילי הביטו זה בזו במבט מפוחד.
"זאת בטח טמרה שמולידה." אמר ג׳ימי אך הייתה לו הרגשה שהקול מגיע מבית היתומים שבו התגורר. הוא מילמל לעבר אמילי "אני אלך לבדוק מה קורה כשאסיים לפנות." והזדרז לסיים את עבודתו.

כשסיים לפנות, הבטיח לאמילי שיחזור מהר ורץ לכיוון בית היתומים. בעודו מתקרב לשם, שמע רעשים מוזרים הבוקעים מחלונות מגורי הבנים. שוב בהגעתו לבית היתומים נאלץ לדפוק כמו משוגע על דלתות המקום עד שג׳וש השומר פתח לו, ג׳ימי שבחייו לא רץ כה מהר, הגיע כולו מזיע ומתנשף למגורי הבנים, הוא התקדם באיטיות אל תאו מחשש ממה שיראה שם. הוא קפץ בבהלה כששמע עוד זעקה שהגיעה מתאו. מזל שכל הילדים נמצאים בעבודות שלהם, חשב ג'ימי, הוא התפלא שג'וש התעצל יתר על המידה ולא הגיע לבדוק מה מקור הרעש.

הוא הסיר את בריחי תאו ונאחז בידית הדלת ביד רועדת, הוא לקח נשימה עמוקה ואזר אומץ ובתום הנשימה פתח במהירות את הדלת. כשראה מה חיכה לו שם נשימתו נעתקה, לפני ג׳ימי עמד דרקון יפייפה בצבע אדום שקשקשיו זהרו ונצצו כמו אבן חן, ג׳ימי גם התפעל מיופייה של שכבת האש הכחולה והעבה שעטפה את גופו של הדרקון לכל אורכו במן להבות קטנות. המחשבה הראשונה של ג׳ימי הייתה לתת שם לדרקון אך נזכר שלפני כן ייתכן ועדיף לזמן את נשמתו של מייק. הוא שלח את ידו לעבר התא ונזהר שלא לגעת בדרקון  נאחז באבן האש והוציא אותה במהירות מתוך פחד להישרף מגוף הדרקון. הוא הצמיד את האבן למצחו ותוך כמה רגעים קרן האור יצאה מן האבן עם הערפל ודמותו החסונה של מייק הופיעה.
"מה אתה צריך, אדון האש?" פתח מייק.
"מהי הסכנה אשר הזהרת אותי מפניה?" שאל ג׳ימי.
"זימון נשמות גורם לכל מי שקשור לאבני היסוד לחוש בך ובמקום שבו אתה נמצא, סביר להניח שלא יעבור זמן רב עד שיבואו לחפש אחריך." ענה מייק. "אך אני סבור שזוהי אינה הסיבה לכך שזימנת אותי, מהקרקושים אשר נשמעים מאחוריי אני משער שהדרקון שלך נוצר או איך שתקרא לזה, בקע," המשיך.
"נוצר? באמת לא מצאתי את שאריות הביצה." קטע אותו ג׳ימי.
"אני חושב שזה מכיוון ששמת את אבן האלמנט שלך בקרבת מקום, אבן של אלמנט יכולה לשלוח את החפץ אשר קרוב אליו יותר מדי זמן לאלמנט עצמו." אמר מייק
"זה יכול לקרות גם ליצור חי?" שאל ג׳ימי בחשש.
"יש גודל מסוים לדברים שהאבן שלך יכולה לשלוח לאלמנט, הרחק את הדרקון שלך מן האבן לכמה שבועות," הסביר מייק.
"מה שנכנס לאלמנט יכול לצאת?" שאל ג'ימי.
"רק אם בעל אבן האלמנט מוציא את החפץ משם," מייק פיהק והמשיך, "עוד משהו?"
"לא תודה... מספיק להיום." בקע קול מאחורי ג'ימי, וג'ימי שזיהה מיד את הקול העלים את מייק מאחוריו. אמילי שראתה את הדמות מכיוון שהייתה הרבה יותר רחבה וגדולה ממייק ציחקקה בליבה.
"זה מה שניסית לרמוז לי?" שאלה אמילי פגועה. "אני לא מאמינה שבאמת הסתרת את זה ממני." המשיכה.
ג'ימי שזיהה את הקול מקילומטרים לא טרח אפילו להסתובב מרוב השפלה, הוא הסמיק בכל פניו.
"שאלתי אותך איך תגיבי, לא ענית לי. פחדתי לאבד אותך אם תדעי על זה." מחא ג'ימי.
"וגם... רציתי להגן עלייך." המשיך בעודו משפיל את מבטו לעבר הרצפה.
"אז ככה... אתה קוסם אלמנט?" שאלה מסוקרנת. "לא, עדיין לא למדתי להשתמש בקסם, אני יודע רק לזמן את נשמתו של בעל האבן לשעבר." ענה.
"ה...אבן? איזו אבן?" שאלה מרוגזת.
"כשנפלתי לבור... מצאתי שם ביצה של דרקון, ואבן של אלמנט האש." ענה בציוץ.
אמילי לא הגיבה הסתובבה והתחילה לצעוד לעבר הדלת כשנשמעה צעקה מג'ימי "חכי!" אמילי נעצרה אך לא הסתובבה. "אני ממש מצטער לא חשבתי שזה יעליב אותך... אני אפילו לא יודע איך הגעת לכאן." אמר ג'ימי.
"אתה שיקרת לי... כל הזמן הזה, ובנושא ה"איך הגעתי לכאן" פשוט עקבתי אחריך... עשיתי כמיטב יכולתי שלא להשיג אותך ושלא תשמע את צעדיי... וזה אכן הצליח, לצערי הרב." התריסה אמילי שהמשיכה ללכת לכיוון הדלת. הפעם ג'ימי לא עצר בעדה הוא העדיף לתת לה זמן שבו תוכל לחשוב על מה שקרה.
ג'ימי חיכה שהפסיעות של אמילי במסדרון בית היתומים יחדלו משמוע ולאחר מכן זימן חזרה את מייק.
"אדון האש!" שאג מייק, "אין זאת דרך של אדון יסוד לגרש נשמה גם אם יש בעיות בזוגיות." מייק נשם לרווחה ושלח לעבר ג'ימי מבט מלא שעשוע.
ג'ימי שנעלב ממה שהוצג בפניו, החמיץ פנים.
"קרה לי פעם דבר דומה." טען מייק בניסיון להרגיע את ג'ימי לפני שיהיה מאוחר מדי.
מייק הוריד את חולצתו והפנה את גבו לג'ימי שהצליח להבחין בשריטות עמוקות לכל אורך גבו של מייק. לפני שג'ימי הספיק להגיב מייק שניבא את השאלה המשיך בדבריו.
"יום אחד באחד ממסעיי בחיפוש אחר אדוני האופל נעצרנו במדשאה ירוקה ומדהימה שבמרכזה עמד נהר ארוך שנמשך קילומטרים על גבי קילומטרים. ישבתי שם עם אדון המים שאז, נלחם לצידי באדוני האופל..." ג'ימי עצר אותו מיד "וכיום לצד מי היא נלחמת?"
מייק נראה מרוגז וענה "יש לך דחף מעצבן לקטוע אנשים באמצע הסבר, על אדון יסוד להיות מנומס ומלכותי. ולשאלתך, איני יודע מי אדון המים הנוכחי או באיזה צד הוא נמצא
עכשיו נמשיך בסיפור שלי."

פלאשבק (מייק)
ירח שני לשנת התנין
שקיעה
נהר אלת הבריאות

מייק עמד שם ללא חולצה בגב מופנה מצופה טיפות זיעה שזלגו לאורך גבו. הוא מתאמן כבר שעות, חשבה קלריסה. "מייק, בוא לאכול." צעקה אליו, היא הרימה פיסת בשר נע בגודל של מטר רבוע והניפה אותו מעל ראשה בעודה צועקת "וואיטשארק, בוא לאכול." היא הביטה לעבר הנהר הסמוך והבחינה בסנפיר ענק מתקרב אליה במהירות רבה. היא זרקה את פיסת הבשר לעבר מי הנהר שנמצאו במרחק כמה סנטימטרים מאצבעות רגליה, ובעוד הבשר מעופף קפץ לפתע מהמים כריש ענק באורך שישה מטרים שלצידי גופו ארבע רגליים קטנות ושריריות שעל קצוותיהם טפרים ארוכים. ראש הכריש היה עצום ובעל לסתות מאיימות ושיניו החדות התפרסו לאורך 30 סנטימטרים, צבעו היה לבן ועורו החזיר את אור השמש וורידיו בלטו בצווארו העבה.
הוא פתח את פיו לרווחה ובלע בנגיסה אחת אחת את פיסת הבשר. קלריסה זרקה לעברה עוד כמה פיסות וכשסיימה מייק הצטרף אליה. מייק אסף קרשים שהציב בתוך שטח קטן ריק מדשא פתח את כף ידו ושלח נחשול אש קטן אשר הצית את המדורה, מייק צפה בסיפוק בלהבות אשר עלו מן המדורה והתיישב. הוא חתך חתיכת בשר קטנה שדחף על שיפוד עץ והכניס את הבשר אל תוך המדורה. קלריסה הסתכלה אליו בחיוך ואמרה "עכשיו אתה מוכן לשבת ולנוח קצת?"
"עוד לא," ענה, הוא קם בפתאומיות משך את ידה והקים אותה על רגליה "מה לעזא-" התחילה להגיד ומייק קטע אותה בנשיקה ארוכה ונמרצת כשהרגיש במספר מקומות בגבו כאב עז שגרם לו לצנוח על ברכיו, כשסובב את ראשו ראה בחטף את כרישה הענק של קלריסה אשר דם על כף רגלו הקדמית שנזל לאורך טפריו. קלריסה המופתעת עשתה צעד לאחור כשלה ונפלה בעוד וואיטשארק מניף את כפו בכדי להכות שנית, בצער רב מייק שלא הייתה לא ברירה אחרת אלא להלחם מצא את עצמו מתיז סילוני אש כחולה לעבר וואיטשארק.
וואיטשארק שהאש הציקה לו וכיוותה אותו בכמה מקומות ניסה לנגוס במייק, ברגע האחרון מייק הצית את ידיו ואת רגליו והרים את עצמו מן הקרקע בעזרת כוח האש, השליטה שלו בתעופה הייתה מרשימה למדי, הוא ביצע סיבובים מסביב לכריש ובאותו הזמן פינק אותו באש טעונה, קלריסה שהתאוששה קמה במהירות על רגליה וצרחה אל שניהם לעצור, מייק נחת על הקרקע והתחיל לצעוד לעברה משאיר שלוליות של דם מאחוריו.
הוא צנח אל זרועותיה ועיניו נעצמו, נחלים של דם זולגים מגבו, פעימות ליבו חלשות.
וואיטשארק שצפה במבט בעליה מיהר חזרה חזרה לתוך המים מבושה. קלריסה הבוכייה תהנה מה היה קורה לה אם דרקונו הענק של מייק היה תוקף אותה וצרחה מיגון על כך שלא זכתה לכוח להשתמש באלמנט שלה.

**********

חזרה למציאות

ג'ימי שהוקסם מן הסיפור לא יכל שלא לעקוץ את מייק "רואה? גם אתה קוטע אנשים כל הזמן."
מייק צחק וענה, "זה עלה לי במחיר יקר."
ג'ימי שכבר דמיין את עצמו שורף את בית היתומים שאל באכזריות. "איך משתמשים באלמנט?"
"תצטרך לתרגל הרבה, יש בך מן אור כזה שזוהר... עצום עיניים חפש עמוק בלב שלך ותדליק את הנר הכבוי שנמצא שם, ברגע שתעשה זאת תוכל להשתמש באש אפילו בעזרת המחשבה."
"איך אני יכול לשלוח חזרה נשמה שזימנתי בלי שתלך מעצמה?" שאל ג'ימי שכשל כשניסה להסתיר אותו מאמילי.
"הצמד את האבן שנית למצח שלך ואיעלם גם בניגוד לרצוני."
ג'ימי שידע שהשעה כבר מאוחרת הודה למייק הצמיד את האבן למצחו ומייק התפוגג.