אדוני היסודות - משימה בוערת

התפשטות הרוע

מה עשיתי... ג'ימי התאבל על "מותם" של בני האדם שהפך אותם יצורי כאוס. ושוב הרוק הצטבר בגרונו ודמעות זלגו במורד לחייו של בפעם המיליון. עיגולים כחולים ועבים נוצרו תחת עיניו הצרובות מהבכי ומחוסר המנוחה בשל מעשיו.
סקוט וקלאוס הביטו זה בזה במבט מהסס.
"ג'ימי... תשמע..." סוסו של סקוט פלט נהרה רמה.
ג'ימי הרים את מבטו בשאלה כשצער רב ניכר בעיניו.
"תראה, בכל המדינה שורר רוע, אי צדק. מה שעשית לא הדבר הכי נוראי שקרה שם, סמוך עלי."
הם התקדמו בכיוון נהר ארוך שהתחיל מהעיר ששם ג'ימי הפך את תושביה למוכי כאוס חסרי ישע.
רוב מוכי הכאוס שישבו שם ברחו מן העיר לכיוונים אחרים והנערים פגשו יותר מפעם אחת מוכי כאוס שצדו מזון ובני אדם.
רוב האספקה שקנו שם כבר אזלה ומכיוון שלא רצו להפריע לג'ימי, נאלצו סקוט וקלאוס לצוד את מזונם ביערות ולמלא את קנקניהם בנהר.
ג'ימי שלא ישן כבר כמה לילות חשב ארוכות לפני שענה בכאב,
"אבל.. ל-לאנשים ההם, לא הג-הגיע כזה גורל," השתנק.
הוא נזכר בחלום שחלם בכל לילה ושמנע ממנו לישון בצורה רגילה, וגרם לו לישון בהקיץ רציף.

"זו אשמתך ג'ימי!" צרחה לעברו אמילי.
"אני לא התכוונתי!" זעק אליה ביגון.
"זה לא משנה, אתה חרצת את דיננו."
המוני אנשים החלו להופיע לצידה, ובאגרופים קמוצים שהניפו מעל ראשם צעקו במקהלה.
"זה בגללך!"
"אני מצטער! לא התכוונתי." יבב.
לפתע אמילי קרסה על ברכיה ואחריה כל הקהל שמאחוריה. הם צעקו בכאב וג'ימי עצם את עיניו, דמעה עבה ירדה במורד לחייו ונחתה על הקרקה בצליל של גשם.
כשפתח את עיניו, עמדו מולו מפלצות שהיו גורמות לאמיץ מבני האנוש לברוח לאמו.
המפלצת שעמדה במקומה של אמילי נעמדה על רגליה.
"תודה לך, אדון. תודה שעשית לי את זה."
נחלי מפלצות זינקו קדימה ועברו לידם ללא כל מבט נוסף. צרחותיהם של בני אנוש וילדים נשמעו ורעשי עצמות שבורות מילאו את חלל האוויר. אמילי זינקה לעבר צווארו ונעצה את שיניה בכתפו של ג'ימי.

"ג'ימי!!! מדברים איתך!!!" צעק קלאוס.
"כן, סליחה. אני תשוש מעט."
קלאוס הסתכל עליו ברחמנות,
"נעצור פה הערב, נמשיך מחר, תנסה לישון ג'ימי. תטבול קצת בנהר יעזור לך לא מעט
להתמודד עם הסיוטים שיש לך."
סקוט שלח לעבר ג'ימי חיוך מעודד.
נראה שהוקל לסוסים שהיו מותשים מן המסע הארוך. קלאוס ליווה אותם לעץ קרוב ששם קשר אותם ודאג להם למזון ולשתייה.
ג'ימי נמתח ופיהק בצורה רועשת.
סקוט שלא רצה להיכנס למים הצוננים וחשש מזרם המים המהיר הוציא את ציוד השינה שלו ונשכב.
"לילה טוב, סקוט." ג'ימי לא זכה לקבל תשובה ושיער כי סקוט כבר נרדם. ג'ימי קינא ביכולת שלו להירדם בכל מקום ובכל סיטואציה תוך רגע ולשקוע לתוך שינה עמוקה ועוטפת.
ג'ימי נעמד על שפת הנהר והתפשט במהירות, הוא הכניס את קצה הרגל שלו למים וצמרמורת עברה בגופו, המים היו קרים. הרוח שעברה הקפיאה את ג'ימי והוא קפץ למים ללא כל היסוס נוסף.
גופו התרגל לטמפרטורה במהירות והמים הפכו מהר מאוד נעימים ומרגיעים למגע.
צליל המים שזרמו הרגיעו אותו וג'ימי השעין את ראשו על שפת הנהר. הכוכבים האירו על פניו העייפות ובין רגע נחתה עליו שינה חסרת מנוחה.