אדוני היסודות - משימה בוערת

עבודה יסודית

ג׳ימי פתח את דלת התנור והוציא את הלחמים אחד אחד עם כפפה. האופה יצא לקנות חיטה להכנת הקמח. ג׳ימי שסיים את עבודתו יצא להפסקה. במקום לשבת ולאכול כהרגלו, יצא בחיפוש אחר אמילי בכדי להתנצל בפניה. הוא באמת חשב רק לטובתה, אבל הם תמיד חלקו הכל והוא הבין שאמילי עלולה להיעלב. הוא צעד על שבילי הכפר לכיוון היער ששם נשות הכפר עבדו. ג'ימי הגיע אל יעדו ושאל אישה מכפרו איפה אמילי נמצאת, האישה הייתה בעלת אף ארוך גוף צנום ופנים מעוותות. שיערה היה בצבע לבן ועיניה בצבע שחור כלילה. האישה סימנה לו עם היד לכיוון קוטפי הפטריות וג׳ימי ניגש אל המקום בזריזות. הוא הבחין באמילי בזוויות עיניו  וניגש אליה בהליכה איטית.
"היי," היא פתחה בעצבנות בעודה קוטפת פרח.
"היי אמי... אני מצטער, באמת. את מוכנה לבוא לדבר על זה?"
היא נאנחה.
"כרצונך."
ג׳ימי הפנה אליה את גבו והתחיל ללכת לכיוון בית היתומים ואמילי בעקבותיו, למזלם הדלת הייתה פתוחה לרווחה באותו היום.
הם ניגשו למגורי הבנים בשתיקה מחרידה.
"אמילי...אנ-" התחיל ג׳ימי.
"אמרת את זה כבר," קטעה אותו בנשיקה עדינה.
"אני יודעת... לא חשבת לרע... לא רצית שאלך ממך בגלל זה," המשיכה.
ג׳ימי התרשם מקור הרוח שלה.
"אני סולחת לך." סיימה. היא עשתה לעברו צעד ואחזה בידו, היא משכה אותו לגופה וחיבקה אותו כאילו חייה תלויים בכך.
ג׳ימי הופתע לרגע ולאחר מכן הסתכל על פניה היפות ועיניה הירוקות והתמימות. הוא החליק יד בשיערה השטני בהיר והחלק. היא הצמידה את פיה לאוזנן ולחשה באוזנו, "אני לא רוצה שיהיו בינינו סודות. אתה יכול להסביר מי היה האיש שהסתרת אמש?"
ג׳ימי פתח את תאו, לקח את אבן האש הצמיד אותה למצחו ולאחר מכן נתן את האבן לאמילי.
תוך רגעים ספורים מייק הופיע בערפל. ג׳ימי פתח בנימוס.
"אמילי, תכירי מייק. מייק, אמילי."
מייק שכהרגלו דיבר עם טאקט כמו של טנק פתח ואמר, "אה, הפאדחנית של אתמול."
אמילי הסמיקה מבושה, ג׳ימי הניח יד על כתפה ושרירה נרפו מעט.
-"היי אתה, האלק האדום, איך שלא קוראים לך ספר לי עליך." הגיבה.
מייק סיפר לה כל מה שסיפר לג׳ימי והפעם, בלי שיקטעו אותו.
בסוף המאמר עיניה של אמילי נפתחו לרווחה והיא שלחה אל ג׳ימי מבט מלא עומק והבנה.
היא הרכינה ראש בכבוד.
-"אז...יש לך דרקון?" שאלה את ג׳ימי.
ג׳ימי לא הגיב פתח את תאו ו...
כלום. לא היה דרקון. ג'ימי הביט סביבו המום ומבולבל והתחיל לחפש בכל כיוון, כשהתחיל להתייאש נשמעה יללה שבקעה מן האבן שהייתה בידה של אמילי. האבן נשמטה מידיה וג׳ימי שהיה זריז ידיים, הספיק לתפוס את האבן.
מייק התפוצץ מצחוק. "זה נגיד, לא קרה לי. אתה נראה לי השומר יסוד היחיד שכלא את הדרקון שלו באבן, באמת לא הקשבת לי?"
-"חה חה, הייתי עייף. איך מוציאים אותו משם בלי להישרף?" התרגז ג׳ימי.
-"אתה אדון האש... הנבחר, אתה לא יכול להישרף מכיוון שאש היא האלמנט שלך, אש משרתת אותך, ועכשיו, בנוגע לפתיחת האבן שהיא בעצם אבן האלמנט שלך שיכולה לשמש לקסם. תחשוב על התוכן של האבן, על כלוב מלא אש שלא שורפת, רק מאיימת." אמר מייק.
ג׳ימי עצם את עיניו ובהתחלה דמיין גיהינום למשך כמה דקות לשווא.
אחר כך חשב על בית היתומים נשרף, גם כן לשווא.
לבסוף דמיין כלוב שמסביבו אש ובתוכו הדרקון הקטן שלו כשלפתע נפתחה מולו מערבולת עשן בצבע אדום. כשפתח את עיניו והסתכל לתוך המערבולת, ראה כלוב כפי שדמיין. הוא סרק את הכלוב במבטו ומצא שם שיברי ביצה של דרקון שצבעם כצבעי הקשת, ובין השברים ראה את דרקונו מכורבל ומפוחד.
ג׳ימי, למרות מה שמייק אמר לו, פחד לשלוח יד ולגעת בדרקון, הוא נשם לרווחה למשך דקות אחדות, עצם את עיניו, חיטט בין השברים עד שהרגיש את גופו הזהיר והרועד של הדרקון הקטן. הוא הרים אותו, הוציא אותו מן המערבולת והניח אותו על שולחן המגורים שנמצא מתחת לחלון.
אמילי נשארה בפה פעור למראה הדרקון.
" י-יש לו שם?" שאלה.
ג׳ימי שלא רצה לענות בשלילה חשב במהירות על שם.
"פאיירוייב," ענה בסיפוק.
"גל האש? שם הולם למדי." הנהן מייק בסיפוק.
אמילי חייכה למשמע השם והדרקון התיז סילון אש קטן.
ג׳ימי הוקסם. הדרקון התגלגל על בטנו בשאגה קטנה.
"הוא רעב." אמר מייק.
ג׳ימי רץ אל המטבח שנמצא בקומה העליונה של בית היתומים.
הוא הגיע אל דלתות המטבח והניח את אוזנו על הדלת בכדי לוודא שאין שם איש.
הוא האזין בערך דקה ומאחר שלא שמע דבר נכנס למטבח.
הוא ראה שם אך ורק כלים וצלחות ובחיפושו אחר אוכל, מצא דלת מוסתרת מאחורי ווילון בסוף המטבח. הוא פתח אותה לרווחה ונשימתו נעתקה. לפניו עמדה כמות אינספור של בשר על מדפים מכל הסוגים, אפילו נתחי בשר טריים ונקניקים. הוא מיהר לקחת כמות בשר הוגנת והקפיד על לקחת גם בשר מיובש ומלוח. הוא לקח גם בשר לעצמו ולאמילי עם לחם שמצא בסוף החדר. הוא יצא מן החדר בריצה ועצר במטבח לקחת סכין, וברח משם בריצה אל מגורי הבנים.
"בואו נלך למקום שקט, בקרוב יחזרו יושבי בית היתומים מעבודתם." אמרה אמילי.
ג׳ימי "כיבה" את מייק, הניח את האוכל על השולחן, הוציא את מעילו מן הארון המשותף והלביש אותו על כתפיו. אמילי שכבר הייתה לבושה היטב כנגד האוויר האביבי והקריר בלילה הרימה את האוכל, ג׳ימי תחב את אבן האלמנט בכיסה של אמילי ולקח איתו את הדרקון שהכניס לתוך מעילו. הוא הסתכל לעבר אמילי ומכיוון שהייתה עמוסה לקח איתו חלק מן האוכל. הם יצאו בריצה מן המגורים ונזהרו שלא להזעיק את ג׳וש השומר כשעברו לצידו. הם יצאו מבית היתומים, רצו לכיוון היער ועצרו בכניסתו. הם התיישבו על עץ שנכרת וג׳ימי הוציא את פאיירוייב ממעילו. הוא נתן לו להתרוצץ מסביבם. הוא הוציא את הסכין וחתך חתיכת בשר שהגניב מן המטבח וזרק אותה אל הדרקון. להפתעתו יצאו מן אפו של פאיירוייב סילוני אש שפגעו בבשר ובישלו אותו לגמרי. פאיירוייב לקח את הבשר מבין שיניו, העיף אותו לאוויר, פתח את פיו ובלע אותו בשביעות רצון. ג'ימי אכל בזריזות עם אמילי וחילק את הנקניקים לדרקון הקטן שלו. כמה מענג היה לראות אותו ככה נהנה, חשב ג'ימי. הוא באמת התחבר ליצור הזה, הוא רצה לשאול את מייק אם יש דרך כלשהי לתקשר עם הדרקון. הוא סיים לאכול, הכניס את הדרקון לאבן בכדי שלא יתרוצץ ונפרד מאמילי בבקשה שתחזיר את אבן היסוד אל תאו, שתשמור שם גם את שארית הבשר לדרקון ורץ ישר לעבודה שלו. המשך היום התחולל כרגיל, הוא סיים את עבודתו, התקלח, רץ לפונדק והתחיל לחלק שתייה ונשנושים לאנשי הכפר ולסוחרים שהגיעו מדי חודש. הוא הכיר שם את כולם. להפתעתי הרבה, קלט פרצוף לא מוכר של נערה בערך בגילו, תווי פניה היו איכותיים מאוד, ידיה היו מטופחות מאוד. ג'ימי הסיק מזה שהיא כנראה בת של סוחר עשיר אשר עוסק במלאכה ראויה. שיערה הבלונדיני גלש לאורך גבה, היא שלחה לעברו מבט וחייכה בשובבות, כל הפריטים התלבשו על פניה בצורה מדהימה, אפה היה באורך המדויק, גבותיה דקות, פיה דק, עיניה הירוקות זהרו. היא נראתה מלכותית ומדהימה. תמונה של אמילי נכנסה לראשו, וג'ימי הסמיק והסב את מבטו, הוא ניגש אל בן כפר ושאל אם הוא צריך משהו ואם הכל בסדר וכך עבר משולחן לשולחן עד תום הערב.
כשסיים את עבודתו, יצא ג'ימי אל מגרש האימונים ללוחמי החרב המעטים שבכפר, שכרגיל היה ריק, מתוך רצון להתאמו על קסם האלמנט שלו. ג'ימי התרכז עמוקות והרגיש את הלהבה הכבויה ולמרות כל נסיונותיו כשל שוב ושוב בניסיון להדליק אותו. הוא לא שם לב לנערה היפה שהתיישבה למרגלות הספסלים במגרש האימונים שלידו, היא צפתה בארשת פניו המתוחה בשעשוע והתרשמה לראות כי שריריו של ג'ימי התנפחו בכל פעם שניסה.
הוא כבר התחיל לדאוג שאין בו קסם ויישאר ללא כוחות והחל מתאמץ יותר ויותר, עגלי זיעה זולגים לאורך גופו השרירי.
לבסוף הפרה הנערה את הדממה, "מה אתה עושה כאן באמצע הלילה?"
ג'ימי שלא שם לב לנוכחותה קפץ בבהלה וגמגם, "א...אני... מתאמן ב... ב..."
"קסם אלמנט?" קטעה אותו.
ג'ימי הסתכל עליה בחשד ומרוב תסכול מבלי ששם לב חזר לחפש את הלהבה.
"איך את יודעת?" שאל מתוח.
"אתה זימנת נשמה, הרגשתי את זה." ענתה.
ג'ימי זכר היטב את מה שמייק אמר "כל מי שאי פעם היה קשור לאלמנט יכול לחוש בזימון נשמות." ג'ימי הפך מסוקרן וכעוס "מי את? איך עקבת אחריי ככה? לאיזה אבן היית קשורה?" שאל.
"שמי מארי, קיבלתי את אבן אלמנט האוויר, אך האבן כבר לא נמצאת ברשותי." אמרה בעצב ניכר. "ואשר לדרך שבה עקבתי אחריך, ראיתי שיצאת מהפונדאק ופשוט רצתי אחריך."
ג'ימי שלא האמין למילה ממה ששמע בלע את הכעס אשר בער בו ואמר.
"שמי הוא ג'ימי, והרבה אנשים עוקבים אחריי בזמן האחרון. איך אוכל להאמין לך אם האבן לא נמצאת ברשותך? איך איבדת אותה?"
"היא הייתה שייכת לאמי שקיבלה אותה בערך בגיל ה-40 ולפניה הייתה בבעלותה של סבתא שלי. סבתא שלי הייתה אישה רעה כך סיפרה אימי, היא הפרה את האיזון. לאחר מותה המפתיע, אמי קיבלה את האבן, סבתא שלי לא שלטה באלמנט אך ידעה לזמן נשמות. כמה חודשים אחרי שאמי קיבלה את אבן האלמנט, היא חקרה את עבר סבתא שלי ומצאה את המחברת בה כתבה את סודותיה. היא קראה על זימון הנשמות וניסתה לזמן נשמה לשווא. שבוע לאחר מכן, הגיע אל ביתנו לורד, שדקר את אמי. במילותיה האחרונות היא הורישה לי את האבן ונתנה לי הוראה לברוח, ברחתי רחוק ובדרך האבן פשוט נעלמה מידיי, בערך לפני שבוע, הרגשתי שזימנו נשמה וראיתי את המיקום שלך בראשי, והנה אני."
ג'ימי שבער בו הכעס  כי חש כי היא משקרת לו, האדים. הוא התעמק בתוך ראשו והדליק את נר הקסם כאילו היה זה דבר שהיה רגיל אליו.
הוא דמיין את ידיו ניצתות באש וזה אכן קרה.
עיניו בערו באש, שיערו סמר והפך אדום וידיו הבוערות העלו עשן.
"הנשמה שזימנתי ידעה הרבה על אלמנטים, היא אמרה שרק אם מצליחים לזמן מישהו האחרים ידעו עליך." אמר ודמיין עמוד של אש שניצת ליד מארי. עמוד האש ניצת ומארי צעקה מאימה, זעקה נשמעה מאחורי גבו וכשסובב את ראשו ראה נשר עצום אשר צלל לכיוונו, ג'ימי העלה את ידיו באש חזקה פי הרבה והתחיל לעופף מעל פני הקרקע. אך ג'ימי, שלא שלט בזה מספיק טוב, נכלא בין טפריו של הנשר אשר הרים אותו והעיף אותו לעבר הסלעים שמסביב למגרש האימונים במהירות עצומה. כמה שניות לפני שהתרסק על סלע, ג'ימי הצית את ידיו יותר חזק ובלם את עצמו בעזרתה של האש. הוא נחת על הקרקע והתיז סילוני אש לעבר הנשר, הנשר נאלץ לנחות על הקרקע ומארי נעמדה בינו לבין ג'ימי.
"תפסיקו, זה לא הזמן המתאים."
"זוהי חיית האלמנט שלך?" שאל ג'ימי שחזר לעצמו, בגדיו היו מחוררים ועשן עוד עלה מגופו.
"כן, שמו הוא פלאייגל." ענתה. למשמע שמו, פלאייגל הבין שאינו נחוץ והמריא לשמיים.
"אמרת שהיא הורישה לך את האבן, איך קיבלת את הביצה?" התעניין.
"לא קיבלתי את פלאייגל כביצה, כבר לפני שברחתי הוא בקע לאמא שלי."
נשמע מאחוריהם קול רשרוש.
ואמילי הופיעה. "זה התחיל ג'ימי... אני מצטערת." אמרה.
הוא תהה בבילבול מה היא עושה כאן."על מ-" התחיל לשאול הוא לא הספיק לסיים, ומצא את עצמו על הרצפה וראייתו מתחילה להטשטש.
"אמילי," לחש, "מה עשי-" ונפלה עליו חשכה עמוקה.