לרגע

לרגע - פרק 26

פרק 26:

"אתה בטוח שלא יענישו אותנו על זה?" שאלה הילה בפעם המאה.

"אל תדאגי, בייב, זה לא כזה סיפור."

"כן, זה אפילו לא כל כך מתוחכם כמו שחשבתי שזה יהיה," הסכים עידו, "למעשה, זה אפילו מאוד מטופש וילדותי."

גיא העיף לעברו מבט זועף. "לא נראה כאילו לך יש תכניות טובות יותר, גאון."

"ציפיתי ממך ליותר," עידו חייך חיוך קנטרני.

בתגובה, גיא נופף לעברו בידו, כמו מנסה לגרש את מילותיו הרחק ממנו. הם המשיכו ללכת בכיוון שער בית-הספר האחורי. התגנבות אל מחוץ לפנימייה דרך השער המרכזי, שעליו הוצבה שמירה, הייתה מסוכנת מידיי, מה גם שלאיתן היה בצרור המפתחות שקיבל מהשרת אצלו ביצע את המחויבות האישית שלו רק את המפתח לשער האחורי. הוא נתן אותו לגיא, וזה, יחד עם הילה, מעיין ועידו, יצא לכיוון השער האחורי. התכנית שלהם כבר מתחילה.

השעה הייתה אחרי חצות, והתלמידים בפנימייה כבר נמנמו במיטותיהם; רק גיא, הילה, מעיין ועידו התגנבו אל מחוץ למבנים אל השער האחורי, מוכנים לבצע את השלב הראשון בתכנית.

"הגענו," התנשפה הילה בשמחה כשנעצרו מול השער. היא העיפה מבט בגיא, שהתכופף והכניס את המפתח לחור המנעול. המפתח הסתובב במנעול מספר סיבובים, ואז השער נפתח. "בואו נלך," אמרה במעשיות, עקפה את גיא ויצאה בזריזות משטח בית-הספר.

גיא הביט אחריה בשעשוע. "תראו-תראו, מי מובילה את הפעילות האסורה שלנו עכשיו," צחק. הילה הסמיקה. גיא ידע שבדיוק על הדברים האלה היא דיברה אז, כשחיפשה אותו בתל-אביב באותו סוף-שבוע, אותן צרות שאליהן נגררה אחרי גיא, אותן צרות שאהבה. זה מצא חן בעיניו, לראות אותה הרפתקנית ונועזת כל כך. היא הציצה בו מידי פעם, והוא ידע שגם שהיא שמחה שהדברים חזרו לקדמותם.

עד מהרה הותירו את בית-הספר מאחוריהם והגיעו אל המושב שלידו.

"הרפת בכיוון הזה," אמר גיא בביטחון, מצביע על אחד השבילים, והם החלו לרוץ בדממה.

"אוי, איזה ריח," נאנחה הילה ונופפה באוויר סביבה, כאילו זה יעזור להיפטר מריח הפרות שעלה מכל עבר.

עידו גיחך. "לפחות זה אומר שאנחנו במקום הנכון," אמר במשיכת כתף.

מולם נראו מבנים גדולים ומוארכים, מלאים פרות גועות וזוללות. מעיין ניגשה אליהן ראשונה, מסתובבת סביב הגדרות ומחפשת אחר השער. "מצאתי," קראה לעבר חבריה כשהבחינה בשער הכניסה לרפתות, "זה נעול," הוסיפה וכיווצה את גבותיה, מנסה לחשוב מה אפשר לעשות.

"אז מה?" שאל עידו. "אנחנו יכולים פשוט לקפוץ מעליו ולהיכנס פנימה."

הילה נעצה בו מבט חסר-סבלנות. "כן, עידו, אבל כל הרעיון הוא להוציא את הפרות החוצה, ולא להכניס אותנו פנימה," אמרה בזעף. "אי אפשר להוציא את הפרות כשהשער סגור."