לרגע

לרגע - פרק 3

פרק 3

יד גדולה, קרה ושעירה נגעה בכתפה של שובל, והיא נבהלה כל כך עד שהפילה את הכף מידה.  "מה!" קפצה.

"רק רציתי להזכיר שיש לך ולגברת נחשון עונש אצלי כשתסיימו לאכול." נשמע קולו העבה של המורה למוסיקה מאחוריה. הקרחת שלו נצצה מתחת לאור הפלורסנטים שהאירו את חדר-האוכל, והזקן האפור שלו נראה סבוך אפילו יותר מקרוב.

"כן, כן, אני יודעת," גמגמה שובל, והוא הנהן, הבעת פניו חתומה, ויצא מחדר-האוכל. שובל נשמה עמוק, מנסה להירגע, והרימה את הכף גדושת האורז. היא הייתה רעבה מאוד, אבל ידעה שעליה למתן את תחושת הרעב. אסור לה לאכול יותר מידיי. את כבר שמנה מספיק, גערה בעצמה.

שחר הופיעה לצידה בחיוך חביב. "אספת לך אוכל?" שאלה, אוחזת ביד אחת במגש עמוס מזון, ובידה השנייה משחקת בשיערה ובשרשרת שעל צווארה.

שובל הנהנה, והשתיים ניגשו אל השולחנות הארוכים הפזורים ברחבה. "את יודעת, שחר, אני חושבת שתהיי מלצרית נהדרת."

שחר צחקה והביטה במגש הכבד שאיזנה על יד אחת. "אויש, תמיד כשאומרים לי את זה אני מפילה הכול..."

רוב השולחנות כבר היו תפוסים, והן נאלצו להסתפק בפינה קטנה בשולחן ארוך, ושמרו מקום גם להילה ומעיין. הן החלו לאכול והילה הופיעה עם מגש משלה זמן מועט אחר כך, ונראתה נרגזת לא פחות ממעיין.

"שיפסיק להתחיל אתי!" קראה בייאוש, זרקה את המגש על השולחן וטמנה את פניה בידיה.

"אני באמת לא מבינה מה זה מפריע לך כל כך," אמרה שחר בחיוך משועשע. "גיא חמוד וחתיך, שלא לדבר על זה שככל שאת דוחה אותו יותר הוא רק נצמד אלייך עוד ועוד. אתם תהיו זוג מושלם."

שובל נאנחה וחזרה להתעסק באוכל שלה. הינה, שוב הן מדברות על גיא. בטח הספיק כבר להתחיל עם הילה. שוב.

"אבל מה הוא מוצא בי, לכל הרוחות?" רטנה הילה, ושיחקה במזלגה עם הספגטי שבצלחתה. "אין בי שום דבר שהוא יאהב. אנחנו הכי שונים שאפשר להיות — הוא ילד רע שהסתובב בדרום תל-אביב, ואני חנונית ממשפחה של עשירים מרעננה!"

שחר הביטה בהילה בריכוז. "אני לא מכירה אותך מספיק בשביל לדעת אם את חנונית, הילה, ואני בטוחה שגם גיא לא. מה שכולם יכולים לראות, כמובן, זה העובדה שאת הבחורה הכי יפה כאן."

"ממש לא."

"ממש כן!" קראו שובל ושחר פה-אחד.

"ומה שהכי גרוע," התעלמה מהן הילה, "זה שאני אצטרך לסבול אותו איתי גם בעונש אצל המורה למוסיקה, כי אמרתי לו שהוא יכול לבוא אתי!"

"תנסי לקחת את זה לכיוון חיובי יותר, הילה," עודדה אותה שחר. "אולי תתאהבי בו בסופו של דבר!"

הן המשיכו לשוחח, אבל שובל העדיפה להתעסק בכוס המים שלה. כל הדיבורים האלה על בנים הביכו אותה מאוד. לה אף פעם לא היה חבר, למרות שהייתה נדלקת על בנים ממש מהר. הם, כמובן, אף פעם לא רצו אותה, ושובל לא יכלה להאשים אותם — מי ירצה בחורה שמנה כמוה?