לרגע

לרגע - פרק 15

פרק 15

הימים בפנימייה חלפו מהר. שבועות עברו בזה אחר זה, אפילו בלי שהתלמידים הרגישו; חייהם היו עמוסים לימודים וחברים מכל פינה, ולעיתים הכול נראה צפוף כל כך עד שלא היה מקום לנשום.

שחר ואמיר היו שקועים בלהקה שלהם, לקראת כמה מופעי-חורף, וכשלא דיברו על שירים יפים או תווים שקשה לשחר לשיר, גם הם, כמו כולם, היו שקועים בעבודה ושיעורים עד מעל לאוזניים.

עידו התרגל במהירות לחיים בפנימייה – היה לו קל להסתגל לשינויים, לדברים חדשים, ועל כן הלימודים וחיי החברה, הנוכחות של אנשים סביבך בכל רגע, לא הפריעה לו כלל; הוא למד להסתדר עם הכול, ועם חלוף הימים הוא רק אהב את המקום יותר ויותר. כך הרגיש גם איתן, שהלימודים היו קלים לו, שאהב את חבריו ואת השקט ממשפחתו לתקופות קצרות. הוא עוד נשא עיניים לטיסה המצופה לפריז, אל סבתו, בפסח, כי למרות שנהנה במקום – כשאתה מוקף בשיעורים וחברים כל הזמן, אתה באמת צריך חופש.

גם שובל אהבה את הפנימייה, את החברות, את השיעורים, אבל היה לה קשה עם החברה התמידית; היא הייתה קמה מוקדם כל בוקר ומעבירה לה חצי שעה של מחשבות בעודה מטיילת סביב בית-הספר, והייתה קופצת לביקור בחדר הריק בכל הזדמנות, רק כדי לנשום, להירגע, להיות עם עצמה. עד אז הייתה פרטיותה חשובה לה מאוד, וכשעברה לפנימייה החליטה לקחת את הסיכון ולנסות את אורח-החיים הזה. ולא רק זה הקשה עליה, אלא גם הלימודים והלחץ מכל כיוון – כשאתה חי עם חבריך לכיתה ועם המורים והמדריכים שלך באותו מבנה, קשה להתחמק מתחרות או ממה שחושבים עליך אחרים. שובל ניסתה להתמקד בחברותיה, בציונים הטובים שלה, אך לא יכלה שלא לבכות מידי פעם, מגעגועים לבית, לחברות, לשלווה בה היו מלאים חייה קודם.

מעיין נהנתה לא פחות בשיעורים. היא חיה בקיבוץ והייתה פתוחה מטבעה; היא אהבה לשוחח עם אנשים, להכיר חברים חדשים ולחיות עם נוער כמוה. היו רק שלושה דברים שהעיבו על אושרה – המרחק והגעגועים לבית, שיעורי צרפתית שלא השתפרו, ואיתן, שלא היה נחמד אליה ורק התרחק ממנה יותר ויותר. הוא ידע בדיוק איך לפגוע בה, אפילו בלי להתכוון, רק במילה או במעשה שאפילו לא היו קשורים אליה. הוא ושחר התקרבו יותר ויותר, דבר שהכאיב והפריע למעיין מאוד, אך היא ניסתה למשול בעצמה. היא הייתה בודדה, והיה לה קשה עם זה; לכן ניסתה להסתובב כמה שיותר עם חברים, לא להיות לבד אף לא לרגע, אך הרגישה כאילו היא משקרת לעצמה. היא הייתה שרויה בקרבות פנימיים רוב הזמן, אם כי על פניה תמיד היה נסוך אותו חיוך מאושר.

הילה וגיא היו יושבים בכל דקה פנויה כדי ללמד אותו. שניהם היו עסוקים בשיעורים ובחיי החברה העמוסים שלהם, אך הילה ידעה לשלוט בגיא כדי שיישב וילמד, והוא הבין, בסופו של דבר, שזה רק לטובתו, למרות שכל שיעור היה מנסה להפוך לדייט – בחלק מהשיעורים גם הצליח, ואז היו השניים מתמזמזים מעל דפי המתמטיקה, בלי להעיף בהם ולו מבט אחד.