לרגע

לרגע - פרק 6

פרק 6:

הימים בפנימייה עברו מהר, ולילדים בקושי היה זמן פנוי. רוב היום היו עסוקים בלמידה, אכילה, והכנת שיעורי-בית, מה גם שאחרי סוכות נפתחו החוגים שבפנימייה ורבים מן התלמידים נרשמו אליהם. רק בשעות הערב המאוחרות התפנה להם זמן כדי להיות עם חבריהם, אך הם כבר התרגלו לשגרה הזו.

"בוקר," אמר איתן בקול מנומנם.

גיא התמתח מתחת לשמיכה שלו. "בוקר טוב."

אמיר התהפך במיטתו והשמיע כמה נחירות ומלמולים.

עידו עוד ישן, מכורבל בין שמיכותיו וחיוך חולמני נסוך על פניו. גיא קם ממיטתו וסטר לעידו על פניו, מתגלגל מצחוק. "מה זה הפרצוף הזה, אחי?" שאל וניער את עידו המופתע, "על איזו יפהפייה חלמת?"

"אף אחת," הזעיף עידו פנים והדף את גיא מעליו. "עוף ממני, בלונדיני."

"בלונדיני?" גיא עיקם את אפו. "זה הכינוי שבחרת בשבילי?"

"תפסיק להתלונן ובואו נזוז," אמר אמיר ושפשף את עיניו. הוא הציץ בשעונו והצטעק, "ארוחת-הבוקר מסתיימת בעוד חצי שעה!"

בבת-אחת קפצו כל הבנים ממקומם וזינקו אל הארונות, הכיורים וחדר-האמבטיה. תוך כמה רגעים היו כולם מוכנים ורצו בהיסטריה במסדרונות, שמא יפספסו את ארוחת-הבוקר ויאלצו להתחיל את היום על בטן ריקה.

"הבנות לא כאן," אמר גיא באכזבה לאחר שבחן את חדר-האוכל.

"בחיי, גיא, אתה כל כך אובססיבי בקשר להילה," עידו גלגל עיניים בחוסר-סבלנות ולקח מילקי מהמקרר. "יש המון חבר'ה שאפשר לשבת לידם. בעיקר אתה, מלך הכיתה," התגרה בו.

גיא דחף אותו בחיוך משועשע, הרים את מגשו וניגש אל אחד השולחנות. הוא התיישב לצד רונה, הבחורה המתולתלת מחדר 15. מולו ישבה עינב ולצדה ישבו מאי ודנה. מאי שלחה אליו חיוך מתוק. מתוק מידיי. הוא לא חיבב כל כך את הבחורה הזו, למען האמת, די סלד ממנה — היא נראתה לו כל כך מזויפת. כל דבר אצלה היה מעושה מידיי, כאילו היא מתעקשת להפוך כל תנועה ואמירה שלה למתוקה ומושלמת. לדעתו, הילה הייתה יפה ממנה פי כמה. גיא שנא ברביות כמו מאי; הוא העדיף את הילה הרבה יותר. הילה דמתה בעיניו לבובת-חרסינה. בובת-חרסינה יפהפייה, יש לציין. הוא ניסה לעצור את שטף המחשבות הזה; עידו באמת צדק כשאמר שהוא אובססיבי בנוגע אליה.

"אז מה קורה?" שאל את הבנות בין ביס לביס.

"אם רק לא היה לנו שיעור היסטוריה על הבוקר, מצב הרוח שלי היה נהדר," נאנחה מאי ושיחקה בשיערה החלק, מלפפת אותו סביב אצבעה הדקיקה והבהירה, עטורת הטבעות הזהובות.

גיא דחס אל תוך פיו מזון נוסף כדי שלא יצטרך לענות. השעון שבחדר האוכל הורה על השעה שבע וארבעים. הוא צריך לסיים לאכול ולרוץ אל הכיתה. על כן נעמד, הרים את המגש שלו, נפרד מן הבנות, שעוד התמהמהו במקומן, ותר במבטו אחר חבריו לחדר. עידו ישב עם קבוצת בנים מנבחרת הכדורגל, איתן שוחח עם קבוצת בנות משיעור מחשבים ואמיר היה שקוע בשיחה ערה עם כמה חברים לשיעור כימיה. גיא סימן להם בידו והם ניגשו אליו לאיטם. האחרון שהגיע היה עידו, כך הבחין גיא. נראה היה כי הבחור משתדל להראות לגיא כי הוא לא עומד להיות הנתין שלו, להבדיל משאר הילדים בשכבה. זה רק גרם לגיא לחבב אותו יותר. הוא אהב מורדים. למעשה, היה מורד בעצמו; זו הייתה הסיבה שחיבב כל כך את הילה, שלא הסכימה כמעט לשום דבר שאמר.