השיבה לחיים

פרק 8

פרק 8

דניאלה/ליה.

התעוררתי בהרגשה ש80 פטישים דופקים לי בתוך הראש. הטיקטוקים של השעון הוציאו אותי מדעתי. לעזאזל. ניסיתי לחשוב על סיבה ללמה לעזאזל אנחנו צריכות שעון קיר, אבל לא מצאתי.

ואז, הבטתי בו שוב וקלטתי שכבר שבע ורבע. קמתי מהמיטה מהר מדי וכמעט נפלתי מהסחרחורת החדה שתקפה את ראשי. אוי, הזוועה הזאת של לקום לעבודה אחרי ערב מלא בשתייה והנגאובר.

בלעתי שני כדורים, צחצחתי שיניים ונכנסתי למקלחת קפואה, מאלצת את עצמי להתעורר.

****

"בוקר טוב" חלפתי על פני גל, הפקידה שבכניסה בעודי ממהרת לתפוס את מקומי בעמדת המארחת.

"בוקר, מר גבעתי ביקש שתיכנסי אליו ברגע שאת מגיעה."

"איזה מהם?"

"עומר" השיבה בעודה מתקנת את האודם שלה מול המראה הקטנה שאחזה בידה.

גלגלתי את עיניי. היום הזה לא יכול היה להיות טוב יותר..

דפקתי על הדלת וקולו העמוק נשמע מבפנים. פאק... הקול הזה.

"בוקר טוב. חיפשת אותי?"

"כן, בעשר וחצי יש ישיבה מנהלית. תהיי מוכנה, את באה איתי."

"אבל חשבתי-"

"בלי לחשוב. עשר וחצי. למטה. תסגרי את הדלת כשאת יוצאת." הוא אפילו לא טרח לזכות אותי במבט. בסופו של דבר עזבתי את המשרד שלו עצבנית. מהרגע שהתחלתי לעבוד פה, הוא הוציא אותי מדעתי. כולם פה דיברו בשבחו, אמרו עליו שהוא הבוס הכי מתחשב ומדהים, שהוא רגיש, מכיל, מקבל... בינתיים כלפיי הוא היה כל זה – אבל הפוך. כלומר, חסר רגישות והתחשבות ובכללי קוץ ענק ורציני בתחת.

****

עומר.

כעבור חודש.

חודש עבר מאז אבא שלי קיבל את ליה לעבודה וכבר התחלתי להתרגל לעובדה שהיא פה כדי להישאר. במפגש המנהלי שהיה, הוא דאג להבהיר לי שנגמרו המשחקים ושאני חייב למצוא מישהי שתאייש את תפקיד המארחת ובד בבד תהיה העוזרת האישית שלי בהקדם, כי כרגע לפי איך שזה נראה, אני די הולך לאיבוד פה. הוא הוסיף ואמר שלדעתו ליה תהיה מושלמת לתפקיד. כמובן שהאגו נפגע אנושות מכך שאמר לי את הדברים בנוכחותה, ואולי זה מה שגרם לי לאבד את זה ולהיות מניאק יותר מהרגיל כלפיה.