העולם שלי

מכתב באיחור למי שמחכה כבר יותר מידי זמן להסברים

אם רק היית רואה איך אחרי כל שיחה איתך
צלקת ישנה נחתכה אצלי,
איך המילים שלך היו בשבילי כמו קוצים חדים
חופרים עמוק בתוך העבר הסבוך שלי-
שכל כך ניסיתי לשכוח.
איך המבט שלך-
המבולבל,
הטרוף,
המסויט,
גורם לי לחזור אל הרגעים בחיים שאני הייתי את-
חייה נרדפת,
נטרפת על דעתה.
אם רק היית שומעת איך אחרי כל שיחה איתך
אני צריכה להסדיר נשימה,
להזכיר לעצמי שהכל בסדר,
שאני כבר לא במקום הזה-
שאת נמצאת בו,
שאת מחזירה אותי אליו.
אם היית יודעת מה זה לפחד לחזור לבור הזה בלב שלך,
ועד כמה את מחזירה אותי אליו.
אם רק היית שואלת,
באמת,
הייתי אומרת לך שאת כמו רעל בשבילי,
ושאין איך לתקן את זה.
אני כמו רהיט זול-
מחזיקה מעמד,
אבל בתוכי יודעת שמכה קטנה תשבור אותי.
וכל פגישה איתך,
כל שיחה איתך,
כל הודעה ממך,
זו מכה קטנה ברהיט הזול שאני.
אם רק היית מבינה שזאת הסיבה שלא יהיה בינינו שום דבר "נורמלי",
אולי היית מפסיקה לפרק אותי.

מצטערת.