מפלצות

איידן

היא אחרת מהשאר, אולי זו הסיבה שנותרה האחרונה.
העיניים האלו, שוקקות חיים, כאילו לא הכירה בתלאות העולם הזה.
אפשר לזהות מפלצות, אומנתי לכך.
העיניים כחולות, אין צבע כזה לעיניהם של בני האדם, הן שחורות, ירוקות או חומות, אבל הכחולות שייכות למפלצות.
והכנפיים, כמובן, אם כי שלה מצולקות וקטנות מדי כדי לשאת אותה רחוק.
עלמא, היא אמרה, אולי היא העולם היחיד שנשאר ביקום.
והצל הלבן, הוא החשוב ביותר, אפשר להחביא צל כזה בלי הכוכבים.
הקול שלה היה מלא בדם, היא לא רוצה למות.
אבל היא לא מתאימה בעולם הזה, אין מקום ליצורים כאלו כאן. אני מושך את קצה בתחבושת קצת יותר מדי והיא משתתקת, מפחדת לצעוק שוב.
זו לא הרגשה טובה כשמפחדים ממך.
ישנם כמה חתכים מדממים על הרגליים שלה, היא יחפה.
היא מוחה כמה טיפות אדומות מהלחי שלה, מתחת לעין, אני מושיט לשם את ידי, אוחז בתחבושת ועליה חומר חיטוי.
היא משפילה את העיניים והריסים שלה נוגעים בקצה הפצע.
היא חושקת שיניים וקצות הקדמיות שלה נחשפים, אחת עולה מעט על השנייה.
היא נראית שברירית.
לעורה אין כמעט צבע, חלק מסלולם המפותל של הוורידים שלה נחשף.
"אני איידן." השקט קרוב להתנפץ, היא מהנהנת לעצמה ואז מבטאת את הנהרות שוב שוב בדממה.
"למה העיניים שלך כאלו כחולות?" היא מתכווצת לצדי.
"אמרת זאת בעצמך, אני מפלצת." אני מאדים, אף כי אני לא צריך, היא אכן מפלצת.
"אני מתכוון, למה זה הצבע שלהן? למה הן לא ירוקות, או שחורות?" היא מסתכלת בי בבוז.
"הבורות שלך עד כדי כך עמוקה, או שהסמליות של הרוע פשוט נסתרת מעיניך?". גל של כעס מעורב באלימות גואה בי, צובע את ראייתי בכתמים.
"רוע?"
"ירוק, צבע הקנאה, כי אנחנו חשקנו בעולם שלכם, שחור, הצבע של הריק, כי אנחנו חסרי אנושיות?" היא מגחכת בשקט, זה לא מצחיק בכלל.
"אני לא חשבתי על כך בכלל."
"אתם לא מרבים לחשוב." אני מתרומם בכעס, משאיר אותה דוממת על הרצפה.
ראשה נוגע בברכיים וידה מצונפת על בטנה.
אני מדליק את האור שחושף את הבלגן והכאוס השוררים בדירה, על הספה מושלכים בגדים מימים קודמים וקרעי עיתונים, כתמי המשקה על הרצפה בוהקים באור המלאכותי.
אני אוסף את ערימות הבלאגן בשתי הידיים, מרגיע את הלמות הכעס ברקותיי ומעביר אותן אל החדר שלי, משם אני לוקח שמיכה וכרית ומטיח על הספה בחבטה המעלה ענן אבק שגורם לי להשתעל,
"את תשני כאן." היא מתרוממת בזהירות מהרצפה, נתמכת בקיר כדי להיעמד.
"תודה." היא לוחשת ושוב מרכינה את ראשה, שיערה נופל ומסתיר את הכל.