מפלצות

סיפורו של החושך

הוא נעלם ביום וחוזר לתוך החושך שלי.
איידן מתיישב לידי על הספה, אני מתרחקת לפינה המנוגדת, כמה שיותר רחוק, השמיכה עוטפת את כתפיי, מגנה.
"את עוד חייבת לי את הסיפור של החושך." עיניי בוערות.
"אלו היו החיים שלי, זה לא דבר שנועד לשעשע אותך כמעשייה."
"את חייבת לי." הוא אומר בפשטות, ושומר על המרחק שקבעתי ביננו. אנחה קלושה מוצאת את דרכה החוצה, קווצות שיער בהיר צונח לי על העיניים.
"זה סיפור עצוב, כדאי שתקשיב אולי תלמד משהו." קשה לקלף את מעטה הציניות, אני מרגישה חשופה להחריד.
"בני האדם מאמינים שאנו סטיות של הטבע, יצורים אנושיים לא צריכים להיות שונים כל כך אחד מהשני, טוב שיישארו צמודים אל הקרקע, עליונות ביולוגית טוב שתיוותר לבעלי החיים.
"ליצור אנושי לא צריכות להיות דרכים לתקשר מלבד דיבור, אתם רק מדברים ולא מקשיבים, אנחנו היינו הפחד שלכם מעצמכם," אני עוצרת לרגע, מביטה בתגובתו על האמת שלי.
הוא מביט בי, לא ממצמץ.
"תמשיכי." אני נושכת הלחי מבפנים.
"אז החלטתם שאפשר וצריך להוקיע אותנו מהאור שלכם, שהעולם המואר שייך לכם.
דחקתם בנו אל החושך, דחסתם את כולנו אל הצללים ולמשך זמן מה, התעלמתם מהבעיה שהיינו אנחנו, אם מישהו יצא החוצה שלחתם ציידים להרוג אותו, לעולם עדיף בלעדינו החלטתם, ואנחנו לא מחינו, הכל שייך לבני האדם." הוא מפנה את מבטו למקום אחר.
"אחרי שנים של חושך, הכרזתם מלחמה, גם את החושך עצמו, אתם רוצים להשמיד, הוא מכער את העולם שלכם כי אנחנו בתוכו.
מצאתם את הנשק הטוב ביותר,המכלה הנרחב ביותר." הוא חושק את הלסת.
"התחלתם לשרוף אותו, לשרוף אותנו, ולא שינה שאנחנו אנושיים, היה משנה שאנחנו לא אתם.
כך נעלמו מעולמכם מיליוני מפלצות לא רצויות, חוץ מאחת, שבורה."
הוא מתנשף, ואז מושיט את ידו ומקרב אותה  לזרועי, אני נרתעת מיד, קמה מהספה ומתרחקת יותר ויותר עד שכף רגלי מחליקה על הרצפה ואני צונחת אחריה בקול חבטה שנבלע ברעם וברק המבוטחים מחוץ לחלון, הוא מושיט את ידו לעזור לי להתרומם.
"אל תיגע בי, אני לא חייבת לך דבר יותר," אני קוראת בקול, הכתפיים שלי משתוחחות, הכנפיים שלי צריכות לשאת אותי רחוק משם.
"אמרת שלא תהרוג אותי, תעמוד בהבטחה הזו." הוא מכווץ את גבותיו בכעס.
"אני לא." הוא מסנן, ואז מתרומם מהספה ומרים אותי, יד אחת מתחת לברכיים ואחת מחזיקה בגב, לפני שאני מספיקה להתנגד הוא מניח אותי על כריות הספה.
"סליחה." הוא ממלמל בשקט ואני תוהה אם היא כוללת בתוכה הרבה יותר מזה.