היום בו טבעתי

פרק א; לטבוע בכאב

!!אזהרת טריגר בנושא ההתאבדות!!

כל הקשר למציאות הוא בדיוני לחלוטין.

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

זימרה

כבר המון זמן ידעתי שהיום יהיה היום שלי.

היום היה היום בו עמדתי לקחת את עצמי בידיים ולעשות את הדבר הנכון - לא! - הנחוץ בחיי.  זה היה היום בו עמדתי אל מול הים הפתוח, אל מול העתיד הכחול והאינסופי שלי. האור החיוור מילא את השמיים ככל שהזמן עבר, השמש עוד לא עלתה מתוך האופק הרחוק, אך השמיים סימנו שהיא עמדה לצאת בקרוב. השעה הייתה מוקדמת ואיש לא היה כאן, איש גם לא היה אמור להיות כאן, דבר שהיה מושלם לתוכנית הלא-כל-כך גאונית שלי. ידעתי שמה שעמדתי לעשות כעת, היה אכזרי ולא לעיני האדם התמים והאמת שלא היה אכפת לי.

כבר לא היה אכפת לי מכלום.

חייכתי לעצמי. איכשהו הרגשתי שזה היה הנצחון הראשון שלי מזה שנים. ניצחתי את המערכת: מערכת החינוך, מערכת הנישואים ואף המערכת לה קראנו ממשלת ישראלת. ניצחתי את המערכת כולה. כן, מה שעמדתי לעשות עשה אותי אנוכית אך זה בדיוק מה שהייתי. הייתי אדם אנוכי שחשב רק על הבעיות הקטנות שלו והקטע שכבר לא היה לי איש לחלוק איתו את הבעיות הללו, כך שאפשר כבר היה לי לסלוח לי אם בחרתי לוותר. טוב, מה כבר אפשר לעשות? גם כך אצטרף להוריי בצד השני, הם כבר ינחמו אותי שמה, אלא אם כן הגן-עדן לא מחכה לי על מעשיי המטומטים.

הורדתי את הילקוט אשר עיכל את הדברים האחרונים שנותרו לי בחיי. הנחתי אותו על החול ובהיתי בו בדממה. הרגשתי כאילו שעמדתי להיפרד ממנו וביחד איתו עם כל מה שהיה לי. בין החפצים היחידים שנותרו לי היו המסמכים  שלא הייתי זקוקה להם: הדרכון ותעודת הזהות שלי, תעודות האוניברסיטה, עליהם שילמתי ביוקר והכי חשוב, השארתי בתוכו את המכתב האחרון שלי אליו. אל הגבר היחיד שאהבתי, האיש שאמור היה לאהוב אותי, אך במקום זאת בגד בי בצורה הכי קשה ואכזרית.

אלוהים אדירים.

נשמתי עמוק, מכניסה פנימה את הניחוח המלוח של הים. הרוח הביאה עמה את החול, אשר דבק לעורי המזיע והקר. השפלתי את עיניי על החול תחת רגליי. דבר לא יכל לעצור אותי כעת, דבר גם לא יכל לשנות את דעתי, אמרתי את זה לעצמי בזמן שחלצתי את נעליי. הזוג האחרון שנשאר לי מהחיים ההם. סידרתי אותן לצד הילקוט, לפני שהתיישרתי והתקדמתי כמה צעדים אל שפת הים.

הגלים עלה על גדות הים וחזרו בחזרה, קדימה ואחורה, מרטיבים את קצוות אצבעותיי. המים הקפואים הרטיבו את רגליי היחפות. לראשונה מזה שנים הרגשתי חופשייה לחלוטין, בלי בעיות. השם ישמור, אחרי מה שעשיתי כבר לא  היו אמורות להיות לי בעיות, אני שילמתי על הכל בחיי. הבטחתי לעצמי שאעזור מבלי להשאיר אפילו חוב אחד. גם אם לא יזכרו אותי, רציתי לצאת בדרך טובה בכדי שאיש לא יחשוב עליי רע.