היום בו טבעתי

פרק ה; לקוות לטוב יותר

שתהיה לכם קריאה מהנה~

***

זימרה

יופיה של רינה הטיל עליי אימה. שיערה הקצוץ והשתני הקצין את פניה המעודנות, לחייה הגבוהות ואפה הסולד. זוויות שפתיה המלאות התעקלו והיא חייכה אליי בעיניה הירוקות, עיניים יפות כל-כך. תמיד רציתי עיניים כאלו מאז שהייתי ילדה קטנה, כיוון שגם לאבא שלי היו את העיניים האלו. ניערתי את ראשי, כיוון שלא רציתי לחשוב על ההורים שלי ומה הם היו חושבים עליי לולא היו יודעים מה עשיתי.

מה שכן הייתי צריכה לעשות זה להתרכז באישה שישבה ממולי על הכורסא של רמי והביטה עליי ברוגע. היא בחנה בי זמן מה ואז ניערה את ראשה מבעד למחשבותיה. ידעתי שתיסכלתי אותה, כיוון שלא הסכמתי ללבוש דבר מהבגדים שהיא הביאה. לא רציתי להרגיש חייב לאנשים שלא הכרתי.

"זימרה, בבקשה ממך..." היא נשפה, "לפחות תנסי... מירי היא אישה מקסימה. היא אחראית על מעון שקדים במרכז, הם עובדים ביחד עם עמותת חמניות ועוזרים לילדים וגם לנוער להתקדם עם החיים שלהם בעולם הזה אחרי אובדן. דיברתי איתה וסיפרתי לה עלייך. חשבנו שאולי מישהי עם תואר בפסיכולוגיה וחינוך תוכל לגרום לילדים להיפתח אליה -"

"את רוצה שאהיה פסיכולוגית לילדים?" הופתעתי.

"כן." היא הנידה בראשה.

"אבל אין לי פרקטיקה... זאת אומרת, כן יש לי תואר, אבל בחיים לא עבדתי." השבתי מבלי לחשוב.

"אני לא חושבת שזה מפריע לילדים אם יש לך פרקטיקה או לא." רינה אמרה ומשכה בכתפיה, "וחוץ מזה, אם את רואה שזה לא מסתדר או לא הולך שמה, את תמיד יכולה לעזוב..." היא הנהנה לעברי, כאילו שזה היה הדבר ההגיוני ביותר לעשות.

אבל לעזוב לאן? לא היה לי מושג. לא היה לי כלום ואף אחד. אלוהים, זאת בדיוק הייתה העבודה שחלמתי עליה. זאת העבודה המושלמת בשבילי, אבל האם באמת יכולתי לעשות את זה. השפלתי את מבטי, חום ושריפה ממלאים את בטני ברגש.

"כן, את צעירה." היא המשיכה, "אבל האמת שזה בדיוק מה שמירי מחפשת. סיפרתי לך שאת גם נראית ממש צעירה ממה שאת והיא אמרה לי שזה יכול לעזור עם הילדים. יש שם חלק לא קטן שמפחד להיפתח למבוגרים ולספר להם את כל הדאגות שלהם, אז אולי זה שאת נראית צעירה יכול לגרום להם להרגיש בטוח."

אלוהים, כן. רציתי להסכים. רציתי לקחת את ידה של רינה ולהסכים להצעה שלה. קימצתי את אצבעותיי לכדי אגרוף. לאל. לא יכולתי להרשות לעצמי לחלום בצורה מסוכנת שכזאת. ניסיתי להזכיר לעצמי שזה לא היה גורלי בחיים האלו. אני הייתי אמורה למות. המטרה שלי הייתה למות. המטרות שלי היו אחרות והסיבות להן היו מוצדקות.