Fine Line

Chapter 1

שמלה אדומה

"השמלה הזאת זוועתית! מי החסר מוח שבחר לה אותה?!" אימי צעקה לעבר העובדים הרבים בחדר ההלבשה שתוך שניות נרתעו והלכו בפחד אחורה.
"השמלה לא כזאת זוועתית" מילמלתי בבושה מעיפה עוד מבט אחרון במראה על השמלה שנצמדה על גופי כמו ניילון נצמד.
אימי הסתכלה עליי מופתעת. "לא כזאת זוועתית? השמלה עוד שנייה מתפוצצת עליך ושלא נתחיל לדבר על הצבע הזוועתי שלה" אמרה בכעס חושקת את שינייה.
"אבל... לפי דעתי אדום זה צבע יפה. אין לי בגדים אדומים, אף פעם לא היו לי... תמיד יכולה להיות פעם ראשונה לא?" שאלתי מבויישת מפחדת להרים את ראשי ולפגוש בפנייה הזועפות של אימי.

"את יודעת מה משדר צבע אדום? מיניות! את רוצה שכל הגברים שם ינעצו בך מבטים?" היא שאלה בחדות.
ידעתי שאני צריכה להגיד את התשובה המתבקשת, התשובה שהיא רוצה לשמוע.

אבל זו לא הייתה האמת.

"אני לא מוצאת בזה משהו רע..."
"אמיליה סמנת'ה בלום!" אימי צעקה תופסת בחוזקה בידי. "חזרי בך!" דרשה בכעס.
לא רציתי לחזור בי... אלוהים כמה לי רציתי.
אך לצערי, אני חייבת לעשות את בקשת ורצון הוריי תמיד.

חוק 1: כל מה שההורים שלי מבקשים עליי לענות בחיוב.

המלבישים שלי עמדו יותר ויותר רחוק מבוהלים עד עמקי נשמתם.
אמא שלי מסוגלת לפטר אותם בכל שנייה שהיא עצבנית.

"זה בסך הכל צבע אדום... זה לא כזה נורא" מילמלתי מתחת ללשון באיזה שהוא מקום מקווה שאימי לא שמעה.
"תגידי לי את התחרפנת?! ככה את רוצה שהמנהלים של הורן תשתיות יראו אותך? איזה רושם מוטעה תעשי לאבא בעבודה ובחברה כשיראו את הבת שלו מסתובבת עם שמלה אדומה צמודה שנגמרת בקו הישבן שלה באחת ההשקעות של החברה" אימי אמרה מורידה את הטון לטון מאוכזב כמו שהיא עושה תמיד כשהיא רוצה לגרום לי להרגיש אשמה.... ומצליחה.

"אני מצטערת, את צודקת השמלה הזאת זוועתית אסור שהחברים של אבא יראו אותי ככה או כל בן אדם אחר בעיר הזאת" התנצלתי מבוישת בעוד שחיוך גאה מידית עלה על פניה של אימי.
"ככה חינכתי אותך!" אמרה באהבה מלטפת את לחי שמאל שלי ותוך שניות הסתובבה בחדות לכל העובדים המבוהלים שעמדו בקצה חדר ההלבשה בביתנו הגדול.
"אתם רבותיי מוזמנים במהירות ללכת להביא לביתי שמלה ארוכה בצבע... שמנת? כן כן שמנת ואני חוזרת ואומרת א-ר-ו-כ-ה!" דרשה מהעובדים המבוהלים שתוך שניות אחדות הינהנו ורצו החוצה למלא את מבוקשה.
אף עובד לא הסתכל עליי או בעיניים שלי. אסור קשר עין.

חוק 2: לא לפתח קשר עם העובדים. הם עושים את העבודה שלהם והולכים, לא יותר מזה.

מבטי היה מושפל לרצפה, שנאתי את הרגעים האלו.
אפשר בקלות לגרום לי להרגיש אשמה, ככה אני- חסרת ביטחון.
אימי ששמה לב לזה מיד, תפסה עם אגודלה את סנטרי מרימה את ראשי מעלה ומעלה לכיוונה "אוטוטו יקירתי את מסיימת עוד שנה בלימודים ונשארה לך רק עוד שנה אחת ואחרונה. חשוב מאוד הדוגמא שתראי לעולם בחוץ. את תצטרכי לעשות רושם טוב כמו תמיד, את יודעת איך זה אצלנו. אבא בדיוק מנסה לקנות חברה חדשה והדבר האחרון שאנחנו צריכים זה שיראו את הבת שלנו כילדה חסרת חינוך. את צריכה להיות דוגמא למופת. ילדה לתפארת" אימי הסבירה מעלה על פניה חיוך חם ואוהב.

"והיום בערב זה יותר מחשוב שתראי מושלמת, הזמינו אותנו לאירוע השקה של מוצר חדש באחת החברות שאבא מנסה ליצור איתם קשר ידידותי. אז אני מבקשת ממך יקירתי בכל לשון של בקשה- תתנהגי בהתאם ותסכימי עם מה שאני אומרת. את יודעת איך זה חשוב לנו ואיך אנשים מחפשים משהו רע בנו" אמרה כאשר היא מסיימת לדבר והבעה של גועל מתפסת לפנייה.
היא מדברת על האנשים שגרים בצד הדרומי של העיר... ויש לי ספק אם הם 'גרים' בכלל.
אנשים ללא עבודה, ללא בית, גונבים, מתעסקים בדברים לא טובים...
פושעים.

חוק 3: אסור להתקרב לדרום העיר בשום פנים ואופן. אסור לדבר עם האנשים השייכים לשם, לא אינטראקציה מסוימת ולא כלום.

"אבל אנחנו לא נתן להם להוציא אותנו לא טוב, זה ברור?" אימי שאלה בקול סמכותי לא מזיזה את עינייה מעיניי.
"ברור" עניתי בהסכמה מסדרת מעט את שימלתי.
"מצוין! עכשיו לכי תחליפי את השמלה הזוועתית הזאת לפני שאבא שלך יראה אותה" ביקשה מסמנת לי את הדרך לחדרי.
הינהנתי בלי להגיד דבר נוסף הולכת חזרה לחדרי.

הדלקתי את האור מביטה במראה עוד קצת לפני שאני מורידה את השמלה.
אני אוהבת אותה אבל אסור לי ללבוש אותה ואם אני אלבש אותה אז כולם יחשבו שהבת של אדוארד בלום מתלבשת כמו זונה שמחפשת תשומת לב.
אז בכאב רב ובבוז מוחלט פשטתי מגופי את השמלה הצמודה דוחפת אותה במהירות לאיזו מגירה אקראית בארון העצום שלי.
יגיע יום.... יגיע יום ואני אלבש אותה.

אני נשבעת.

.
.
.
.
.

וואו אני כ"כ מתרגשת לעלות לכם את הסיפור החדש!!

אני יודעת שהפרק מעט לא מובן אבל הוא תורם מאוד להבנת הרקע הכללי של הסיפור...❤️

מי שיש לו שאלה או כל דבר שהוא לא הבין מוזמן לשאול אותי כאן.

ובבקשה בבקשה בבקשה תצביעו ואם מתחשק לכם אני אשמח לביקורת😉.