Fine Line

Chapter 4

לא צריך לדעת הכל

היא רבה עם אמא שלה וכשהיא הגיעה למוסד היא החליטה שהיא רוצה לשתות" המשיך לספר מסדר את הכרית מאחוריי גבו.
"מפה לשם היא השתכרה ובשלב מסוים רצתה ללכת לאמא שלה, היא יצאה החוצה ואם היו תופסים אותה איתנו כולנו היינו מסתבכים. זה תמיד קורה כשהיא רבה עם ההורים שלה ואז באה אלינו. כבר התרגלנו" סיים את הסיפור באדישות גמורה.
זה לא מזיז לו?
הוא לא המום כמוני מזה שסטפני רבה קבוע עם ההורים שלה?
איך היא מסוגלת?
אני בחיים לא התווכחתי עם הוריי.

"אפשר לשאול שאלה?" שאלתי את הנער שמיד הנהן להסכמה. "יש לי שתי שאלות. אחת- כמה זמן סטפני בקשר איתכם? שתיים- מה השם שלך?" שאלתי גורמת לאותו הנער לחייך.
השיניים שלו היו לבנות כמו סיד, חשבתי שהאנשים שם לא מצחצחים... מוזר.

"חודשיים בערך" ענה על שאלתי הראשונה ועבר לישיבה שרויה על מיטתי. "השם הוא כריסטיאן אייבורי אבל קוראים לי כריס, יותר קצר" סיפר לי מעביר את ידו בבלורית השחורה שעל ראשו. יש לו אף סולד חיוך ענק ושני גומות גדולות שנפרסו על כל פרצופו.
פתאום שמתי לב שהנער די נאה...
הוא הסתכל עליי משועשע כאילו מחכה שאני אגיד לו משהו... אני צריכה להגיד ששמו יפה? או אולי פשוט להנהן?
"את מתכוונת להגיד לי את השם שלך?" הוא שאל גורם לי לסטור לעצמי מנטלית.
אלוהים אני לא בן אדם חכם.

"אמרתי את השם שלי כבר בתחנת דלק. אמיליה בלום" אמרתי מגלגלת את עיניי נזכרת במה שאמר עליי. לפתע הכעס השתלט עליי כשבמוחי רצה הסצנה מהתחנת דלק.
"נראה לך שאני זוכר? זה לא שהיה לי אכפת" אמר מגחך גורם למעט אכזבה לעטוף את כולי.
באותו הרגע רק רציתי שכריס ילך.
הוא, חבר שלו, וסטפני.
שילכו לי מהבית.

"אז אמיליה בלום לא חשבת פעם לעשות משהו טוב עם הכסף שלך ולא סתם לבזבז אותו על קיר נצנצים שאני לא אתפלא אם הנצנצים הם יהלומים" שאל אותי גורן לי רק לרצות... לרצות.... לרצות להעיף לו בעיטה ישר בישבן. כן!

"אולי לקנות אוכל ומים לחסרי בית או לתרום לחולי סרטן או לעזור להקים בתי ספר בדרום העיר" המשיך "לא חשבת פעם? או שהפן שלך יותר חשוב?" סיים לדבר בגיחוך מזלזל.
פעם אחת הוא נחמד, פעם אחת הוא מתנהג מגעיל.
מה עובר עליו?
"זה לא עניינך מה אנחנו עושים עם הכסף" עניתי בשקט ניגשת למראה בחדרי ומתחילה לסרק את שיערי.
"את באמת אוהבת את הקיר הורוד המכוער הזה? מה את ילדה בת 12?" כריס שאל אותי נגעל. אלוהים הבן אדם הזה צריך לקבל סטירה.

"אין לי בעיה עם זה" עניתי בשקט מאפקת את עצמי מלעלות את טון הדיבור שלי.
אם יש משהו אחד שאני יכולה להתגאות עליו זה זה שאני יודעת לאפק את עצמי ולחשוב לפני ריבים או לפני סיטואציות.
אני משערת שזה יבוא לטובתי בעתיד יותר כיוון שבנקודת זמן הזו אני לא כ"כ נמצאת מול דילמות והחלטות קשות.
"תכף תגידי לי שמקריאים לך סיפור לפני השינה, מה נהיה?" שאל מעט בשוק.
ממה הוא המום כך?

"תתפלא אבל לא" עניתי בקצרה.
הוא נעמד והתחיל להתהלך בחדר הגדול שלי "לא מתחשק לך לצאת עליי?" שאל מגרד את הסנטר שלו, חושב. "לא, אני לא יוצאת על אנשים" הסברתי במהירות. "אבל הרגע ירדתי עליך וגם בתחנת דלק ירדתי עליך. את לא רוצה להחזיר לי?" שאל פעם נוספת לוודא ששמע נכון.
"כפי שאמרתי מקודם- אני לא יוצאת על אנשים" עניתי עוקבת עם מבטי אחרי תנועותיו של כריס.
"אה אבל את כן רוצה לצאת עליי" אמר כאשר חיוך ניצחון עולה על פניו.
"אני לא אמרתי את זה" הוספתי במהירות. הוא כיווץ את גבותיו ועל פניו עלה מבט שלא הצלחתי לפענח.
בין חושד למתוסכל...
"אוי ברבי... יש לך המון ללמוד" אמר נאנח.

"תגידי את יודעת בכלל מה זה סקס?" שאל בישירות גורם לי לקפוא במבוכה במקום, הרגשתי איך ללחיי מתלהטות בין רגע.
מה אני עונה?
למה הוא מדבר על זה ככה ישיר?
"אמממ... ככ... רגע פשוט... אמממ" גמגמתי מבולבלת. איפה האדמה שתבלע אותי עמוק פנימה ולא תוציא אותי בשנה הקרובה?
הוא הסתכל עליי משועשע. "אז את יודעת או לא?" שאל שוב.
"כ.. ככ...כן" גמגמתי.

החיוך היהיר שלו נשאר על פניו "אוו... הבנתי... זה מביך אותך לדבר על סקס" כריס אמר מדגיש את המילה האחרונה.
פי נפתח במעט הלם, הרגשתי איך הזיעה מתחילה להתאסף על פניי.
"ראית מתישהו זין?" שאל משועשע.
הוא בכוונה רוצה להביך אותי.
עיניי התרוצצו בכל החדר, שיפסיק.
"ל... לא" מילמלתי בשקט.
"אלוהים ישמור את התנשקת בכלל?!" שאל המום ולא... לא התנשקתי...

בחיים לא יצא לי כי לא היו לי כ"כ חברים בנים ובחיים לא הייתי בסיטואציה כזאתי.
הסתכלתי עליו בלי לפצוח את פי ולענות לו. אני מניחה שהוא הבין לבד את התשובה כי קול הפתעה בקע מפיו.
"המצב שלך נורא ברבי. ברצינות ממש נורא" כריס אמר מזועזע.
"מה נורא במצב שלי?" שאלתי ללא הבנה.

מישהו יודע על מה הוא מדבר?
ברצינות אני לא מבינה.

"זה עצוב שאת לא מבינה" אמר ברחמים חוזר לחטט לי בחדר.
הכריס הזה פשוט צריך ללמוד נימוסים. לא לימדו אותו בבית?
רגע... בעצם יש לו בית?
אני לא עומדת לשאול אותו את זה!
הוא התחיל להריח את הבשמים הרבים שלי. נאנחתי בעייפות.
הוא לא מסוגל לשבת ולא לזוז? פשוט לחכות עד שהם יצאו מהמקלחת.
ומה הולך איתך באמת? כבר שעה הם מתקלחים!
ואם ההורים שלי שומעים את המים הזורמים מה הם יחשבו?
או שהם יראו את החשבון מים הגדול ויעלו עליי שעוד אנשים התקל--  "עישנת פעם?" כריס שואל מוציא אותי מהספקות הרבות שלי. "לא, סיגריות עושות לי כאבי ראש" הסברתי בשקט.
לפתע הוא פרץ בצחוק "מי דיבר בכלל על סיגריות מטומטמת".
אני לא מבינה כלום!

הרגשתי איך אני לאט לאט מיואשת כבר מהשיחה החסרת פואנטה הזאת.
עיצבן אותי איך שהוא התנהג כאילו הוא יותר טוב ממני ואני בסך הכל איזו צפונית סתומה.
הוא מדבר על דברים מסוימים בלי להסביר ומצפה שאני אבין!
אתם הבנתם למה הוא מתכוון?
כי אני לא.

.
.
.
.
.

אני יודעת שנעלמתי להמון זמן ואני לגמרי מצטערת😕!
הייתה לי תקופה עמוסה אבל חזרתי לעלות פרקים רגיל❤️❤️❤️
אוהבת את כולכם ובבקשה בבקשה תצביעו ותגיבו, זה סופר חשוב לי😍!