"מישהו צריך ללמד אותך קצת לעשות חיים" מילמל יותר לעצמו מאשר לי.
האם הוא חושב שאני לא מסוגלת לעשות דברים שהם קצת יותר נועזים?
האם הוא חושב שאני פחדנית?
אני לא! נראה לי...
באתי להשיב לו אך בטיימינג מושלם סטפני נכנסת אל החדר בעודה מזמרת איזה שיר אקראי של אד שירן.
"וואו! לגמרי הייתי זקוקה לזה" אמרה בקולניות. עצמתי את עיניי בחוזקה.
בבקשה אלוהים שאמא ואבא לא התעוררו.
"טוב שנזכרת באמת לצאת סטפ" כריס אמר בסרקיזם גמור. "תקעת אותי עם הגוש שעמום הזה" הוסיף מדבר עליי בעיקופין גורם לפי להיפתח ולעיניי להתרחב.
סטפני ציחקקה מתיישבת על מיטתי בעוד שכריס נכנס לתוך חדר המקלחת לא לפני שהוא שולח לי קריצה כמובן.
"חמוד נכון?" סטפני שאלה פותחת את הארון הגדול מול מיטתי.
"ממש" מילמלתי מגלגלת את עיניי.
סטפני הוציאה מכנס קצר רופף וחולצה ארוכה בצבע שמנת. "אה אמילי אני יכולה לשאר לישון אצלך? אני לא רוצה לראות את אמא שלי" סטפני שאלה גורמת להאנחה לברוח מפי.
"אני צריכה לשאול את ההורים שלי... והם ישנים" מילמלתי נושכת את שפתי במבוכה.
"את צוחקת עליי?" שאלה בטון גבוה.
השפלתי את מבטי מטה לא מעיזה לפגוש בעיניה של סטפני. היא לא יכולה לחזור לבית שלה בשעה כזאתי חצי שיכורה.
איך אני אצליח ללכת לישון בלילה אם יקרה לה משהו?
"בסדר תשארי" הוצאתי את המילים מפי בקושי רב. מיד על פנייה של סטפני עלה חיוך מאוזן לאוזן. "תודה את מצילה אותי" הוקירה לי בחיבוק.
לפתע הגיח מחדר האמבטיה השני הנער שבא עם סטפני וכריס. המכנס הארוך שלו ממקודם עטף את רגליו, שיערו השטני נדבק למצחו כאשר טיפות זעירות מטפטפות על הרצפה של חדרי.
הוא התהלך לכיוונינו, עוקף אותי ולוחש משהו לא מובן באוזנה של סטפני.
"או... בסדר.. טוב תחכה לו אז בחוץ, הוא תכף יצא" היא ממלמלת כתגובה וזזה אחורה.
הבחור מסתובב מעיף בי מבט מזלזל ועוקף אותי, הוא יכל להודות לי לפחות.
כנראה זה לא נמצא בארכיון שלהם שם.
איכס.
"מאוד נחמד הבחור" מילמלתי בציניות מתישבת צמוד לסטפני. "הוא לא במיוחד מחבב אתכם" היא הסבירה בחיוך עצוב.
"אתכם? שכחת את שם המשפחה שלך? איפה את גרה?" שאלתי מבולבלת מעט.
היא נאנחה בעייפות. "שמעי אמיליה, המשפחה שלי מתנהגת אליי בצורה מגעילה, כל החברים שלי הם מהצד השני של העיר.. חוץ ממך כמובן, את החברה היחידה שלי מכאן, אני כבר לא מגדירה את עצמי כמוך וכמוכם" הסבירה בעוד שעל פניי עולה הבעה מופתעת.
איך היא מסוגלת לבגוד ככה במשפחתה?
אני מניחה שהיא פשוט בן אדם שאינו מתאים למסגרת הדוקה... בניגוד אליי שאני ללא מסגרת מרגישה פחד.
מה גם שהמעמד של משפחתי יותר גבוה בהרבה מהמעמד של סטפני.
"אבל יש לכם קשר דם? זה לא מפריע לך?" אני שואלת מעט מבולבלת.
"אני לא בוגדת בהם אמילי, לא עשיתי שום דבר רע. אני בסך הכל נמצאת עם האנשים שעושים לי טוב" היא עונה לי קצת חסרת סבלנות.
זיק של קנאה עבר בגופי, היא לא מפחדת מכלום, הלוואי שהייתי גם כזאת.
YOU ARE READING
Fine Line
Romanceהאם נתקלתם בהפכים? שני כיוונים שונים לחלוטין? ירח, שמש. לילה, בוקר. חושך, אור. גבר, אישה. דרום, צפון.
