Fine Line

Chapter 2

לפעמים עדיף להתאפק

"אמיליה יקירתי את מוכנה?" צעקתה של אימי הסיחה את דעתי מפריעה לי לנעול את עקביי השחורות. "רק שניה" צעקתי חזרה עוברת לרגל השניה.
עם גובה כמו שלי עקבים זה קבוע.
מטר 60 אם לא פחות.

שיערי הבהיר היה אסוף לפקעת מבולגנת ועגילי חישוק גדולים היו תלויים על אוזניי. הרגשתי כאילו משהו חסר לי במראה.
משהו אחד חסר.... אוי איך שכחתי!
"לילי!" קראתי לעוזרת שלי לעבר המסדרון. תוך פחות מכמה שניות לילי נכנסה לחדרי. "כן אמיליה" שאלה בחיוך.
היא בת 30+ צעירה ונחמדה, היא איתנו כבר כמה שנים.
"העובדת שאירגנה לי את השיער שכחה את הפרחים, אמרנו שנוסיף את הורדים המלאכותיים לשיער. את יכולה ללכת להביא לי?" הסברתי מסיימת בשאלה, שאלה רטורית יותר נכון...
היא חייבת להגיד כן.
"כמובן אמיליה, תכף חוזרת" ענתה מהנהנת יוצאת מחדרי.

אני אוהבת את האירועים הללו. זה נחמד להכיר אנשים חדשים שלהוריי שלי לא יהיה משהו רע להגיד עליהם או לשפוט אותם לרעה.
טוב, כמובן שיש לי חברות ממעמד גבוה אבל אלו חברות שאיתי מגיל 6 ואנחנו לא באמת חברות, חוץ מסטפני שאנחנו מדברות לפעמים אך לצערי היא די קרציה ומציקה.
אין לי המון חברות מהסיבה הפשוטה שקשה להורים שלי לקבל אופציות אפשריות לחברים.

אמא שלי תמיד אומרת: 'מי שפחות ממך לא מסתובב ברדיוס של קילומטר ממך'.
לא ברמה שלי- לא לידי.

"בבקשה אמיליה" לילי הגיחה מפתח חדרי מוציאה אותי מהמחשבות. "בואי, כנסי" ביקשתי מתיישבת מול השידת איפור שלי.
לילי בזהירות הכניסה את הפרחים לצד הפקעת הגבוהה וה- 'מוזנחת' שלי.
זה ללא ספק היה יפה.
"תודה לילי את יכולה ללכת עכשיו" הודתי לה מחכה שהיא תצא וכאשר היא יצאה יצאתי גם אני. נכנסתי למעלית הקטנה בביתנו, כן יש לנו מעלית.
הבית גדול, יותר מידי גדול.. וההורים שלי רוצים את הטוב ביותר.

יצאתי מהמעלית מתקדמת לעבר הוריי שניהלו בינהם שיחה קצרה בפתח הבית.
כיחכחתי בגרוני במטרה שישימו לב לנוכחות שלי. "יקירתי את נראת מדהים" אמא שלי אמרה מנשקת את מצחי.
אבא שלי חייך גם הוא מסכים איתה "פשוט מדהימה" הוסיף. חייכתי מוקירה תודה ומחכה שאבי יצא ראשון מדלת הבית. "למה לא יוצאים?" שאלתי את אבי ובאותו הרגע ליאו הגיח לפתע מאחד החדרים בביתינו הגדול.

ליאו הוא שומר צמוד שלנו בן 19 בערך. ההורים שלו נטשו אותו ואבא שלי פגש אותו בגיל 16, מפה לשם הוא נתן לו עבודה בשביל שיצליח להשתקם. השנה הוא הפך לשומר צמוד.
"בגללו" אבי ענה מצביע עם עיניו לכיוון ליאו.
גופו של ליאו מפותח ושיערו החום שטני נמשך אחורה עם ג'ל באלגנטיות.
הוא דחף מעט את האקדח שבמכניו פנימה.
יצאנו החוצה עולים לג'יפ היוקרתי שלנו. הרגשתי את מבטו של ליאו עליי כל הדרך. אני נראת ברגע זה כמו סינדרלה. המבוכה השתלטה עליי.