Fine Line

Chapter 3

להשאיר את הדלת סגורה

ירדנו מהג'יפ הגדול של אבי נחשפים למאות צלמים ועיתונים.
אני מסדרת את שמלתי ומבזיקה חיוך עדין לעבר הצלמים הרבים כמו שאמא לימדה אותי.
לא פחות ולא יותר.
ליאו יצא גם הוא משלב את ידנו יחד.
תמיד כשאנחנו יוצאים הוא עושה את המהלך הזה, איני יודעת אם אבי דרש זאת אך מה שאני בטוחה בו זה שליאו לחלוטין נהנה מזה.
"בואי" ליאו משך את תשומת לבי אליו. "לאן?" שאלתי בשקט.
"אבא שלך רוצה להציג אותך למשפחת אורן" הוא הסביר בחיוך קטן, הינהנתי הולכת איתו לעבר אבי שעמד כאשר כוס שמפניה בידו צמוד למשפחת הורן.
אין בי כוחות אליהם או לכל בן אדם אחר.
אחרי התקרית שקרתה בתחנת הדלק הכעס עדיין גער בי.

"או אמיליה חיכינו לך" אבי אמר ברוך מקרב אותי מעט לעבר הזוג, גברמבוגר ואישתו כנראה. "נעים להכיר" הגבר המבוגר אמר מושיט את ידו לעברי. "גם לי" עניתי ברשמיות מושיטה את ידי גם כן לוחצת את ידו ומחזירה מיד את ידי לחיקי.
"הבת שלי בדיוק סיימה את כיתה י'.. אתם צריכים לראות את הציונים שלה, ילדה לתפארת" אבי סיפר פונה לזוג לא מייחס אליי יותר מידי חשיבות.

מעניין מה היה קורה אם ליאו היה מספר להוריי על המפגש בתחנת הדלק.
כנראה שלא הייתי כאן עכשיו.. אני מניחה שהייתי מקבלת עונש חמור על איך שדיברתי והתנהלתי במקרה זה.
אך אין מה לומר, זה לגמרי היה שווה את זה.
לעמוד על שלי לפחות פעם אחת גורם לי להרגיש... אמיצה.
פעם ראשונה שהרגשתי חיה, ותוססת.
משהו שהוא לחלוטין לא אני.

לא הייתי מתנהלת בצורה זו אילו אותם הנערים לא היו שואלים אותי אם אני מסוגלת להוציא מפי קללה אחת.
הרגשתי כ"כ מושפלת באותו הרגע, הרגשתי צורך עז לענות לאותו הנער היהיר.
בראשי עדיין עלו ספקות בקשר לכיתוב בשרותים אבל העדפתי להשאיר את המחשבות על זה בצד, אני הרי נוטה להגזים.
מעניין אם אילו הייתי נערה ממעמד נמוך הייתי מרגישה שנאה לעבר האנשים ממעמד גבוה.
כ"כ הרבה שאלות ללא תשובות.

"אמיליה?" אבי שאל מעט עצבני מוציא אותי עמוק מן המחשבות.
"כ..כן?" שאלתי עוד מתאוששת.
"מה כן?" שאל מצחקק במבוכה.
"מ.. מה?" הבטתי בו בבלבול.
הוא נשם עמוק" גברת אורן שאלה מה היה הציון הסופי שלך?" הסביר מנסה להסתיר כמה שאפשר את הכעס שלו על זה שלא עניתי. "אא... אה... 101 גברתי" מילמלתי מביטה מטה. מותר לי להתגאות בזה נכון?
זה לא שאני חושבת שזה הישג מוצלח אבל הוריי תמיד משבחים אותי על זה.
"כמו שאמרתי- ילדה לתפארת!" אבי אמר תופח כל כתפי בגאווה.
"אין אפשרות לפספס את זה" האישה הבוגרת אמרה לעבר אבי.
הם מדברים עליי אך כלל לא מתייחסים אליי.
באיזה שהוא שלב הסקתי שהגיע זמני להתפנות מן המקום ולמזלי הרב ליאו לא היה בשטח.

אני אלך לי לפינה מתבודדת, לא אפגוש אנשים, לא אזייף חיוכים ארגע ואהיה לבד--- "אמילי!" סטפני קראה לעברי מנפנפת את ידה מעלה לאות שלום מתוך האנשים הרבים ומפלסת לה את דרכה אליי.
אז כנראה שאני לא אצליח לברוח מכאן.