עוד בוקר של בדיקות, של מחטים, של בדיקות דם, של כאבים, עוד בוקר של סבל.
"היי ריצ'ארד, בוקר טוב" אמרתי לרופא שלי
"בוקר טוב מתוקה, איך את מרגישה?" שאל אותי בחיוך חם
"יותר טוב מתאמול" אמרתי מנסה להסוות את כאב הבטן שחשתי בו
"אני רואה שכואב לך, את לא יכולה להסתיר ממני את הכאב בפעם המיליון" אמר לי והלך ושכחתי שהוא מכיר אותי יותר מדי
טוב
אני אוהבת את ריצ'ארד מאוד, כמובן בתור הרופא שלי. הוא מלווה אותי כבר כמעט 4 שנים, מהיום שבאתי לפה עם כאבים נוראיים בחזה וסחרחורות עד לעכשיו. הוא טיפל בי לאורך כל הדרך.
הוא מאוד חשוב לי
והאחות האהובה שלי מריה, איך היא התמסרה אליי, וטיפלה בי והייתי לי כאם כשאף אחד לא היה, היא הייתה האוזן הקשבת היחידה שהייתה לי במשך 4 שנים
בעוד הוריי עסוקים בנסיעות ובטיסות, כנראה העבודה שלהם יותר חשובה להם מהבת הסובלת שלהם, רק לממן לי את כל
הטיפולים הם יודעים.
"מריההה" צעקתי, רציתי שתבוא לארח לי חברה
"בוקר טוב מתוקה, איך ישנת היום ?" שאלה אותי ורק מלשמוע את קולה התפשט לי חיוך קל על הפנים
"בסדר, קצת כואבת לי הבטן" אמרתי
"את רוצה שאני יחליף לך את התחבושת?" שאלה אותי ומבט דואג עלה על פניה
"אין צורך מריה, לא יורד לי דם" אמרתי מנסה להרגיע אותה קלות
"רוצה לספר לי מה קרה? למה את עצובה? אני רואה על הפנים שלך שמשהו קרה" אמרה לי מחייכת קלות
"אני פשוט מתגעגעת לתקופות שהייתי בבית עם כל החברים שלי בבית הספר, מתגעגעת לימים שהייתי יושבת וקוראת איזה ספר טוב, הימים שהייתי חופשייה, שהייתי יכולה ללכת ולעשות מה שבא לי בלי לחשוב על התוצאות, פשוט מתגעגעת"
"אויי, מתוקה שלי אני יודעת שזה קשה, אבל את תתגברי, נכון כי כמו שאני מכירה אותך את חזקה"
"מריה, תודה על הכל, אני אוהבת אותך, אבל אני רוצה לרדת לסטודיו" אמרתי ובאתי לקום אך מריה עצרה אותי
"ריצ'ארד אמר לי להגיד לך שאולי כדאי שלא תרדי היום, מפני שהפצע עדיין לא הבריא לחלוטין, וכל פעם שאת רוקדת הוא נפתח ואז הוא מדמם, אני לא רוצה לקחת סיכונים מתוקה, אני דואגת, להביא לך ספר אולי?"
שאלה אותי
"אוף מריה, משעמם לי ואני רוצה להעלות סרטון" אמרתי מבואסת
"אני יודעת מתוקה, אבל הבריאות שלך חשובה יותר מאתר באינטרנט"
אמרה לי וידעתי שהיא צודקת
"בערב אני יורדת לסטודיו" אמרתי
