הרגשתי דקירה קטנה ביד שמאל שלי, התעוררתי וראיתי את מריה לוקחת לי דם
"המצב רע?" שאלתי אותה מחכה לתוצאות הבאות
"ריצ'ארד רוצה לעשות לך כימותרפיה, הורייך לא מסכימים" אמרה לי מריה ומבט עצוב כיסה את פניה
"למה פתאום הוא רוצה לעשות?" שאלתי לא מבינה
"כי כל פעם שאנחנו מחכים, הגידול גודל והוא גודל הפעם הזאת יותר מהר מתמיד, אז ריצ'ארד רוצה לחסל אותו אחת ולתמיד" אמרה לי מריה וראיתי שדמעות מבצבצות בעיניה
"היי, מריה בלי לבכות" אמרתי לך מוחה לה דמעה שנשרה לה מעיניה
"אנחנו נעבור את זה" אמרה לי
"כמו תמיד" אמרתי לה
היא הוציאה את המחט מעורי, ושמה צמר גפן שהדם לא יזלוג
"מריה, נראלך שהארי ישלח לי הודעה?" שאלתי אותה
"אם לא תשלחי לו את, אבל אני חושבת שכן" אמרה לי וחיוך התפשט בפניי
"אני לא רוצה לשלוח לו" אמרתי
"למה?" שאלה אותי
"כדי שלא יחשוב שאני נואשת לדבר איתו" אמרתי לה
"אבל את באמת נואשת לדבר איתו" אמרה לי וציחקקתי
"אבל הוא לא אמור לדעת מזה" אמרתי מנסה להגיד תוך כדי הצחוק המתגלגל שלי
"הוא באמת חתיך את יודעת" אמרה לי תוך כדי בהייה בפוסטר שלו שתלוי על הקיר
"הוו, מריה אני יודעת" אמרתי לה ודמעות חנקו אותי
"אני מקווה שעוד תהיה לך הזדמנות לפגוש אותו" אמרה לי
"הלוואי" אמרתי
"טוב אני הולכת למעבדה לשים את הדם" אמרה לי בחיוך וליטפה לי את השיער
חשבתי לעצמי אם אני באמת יפגוש את הארי מה יקרה, איך אני יתנהג אני בטח יתעלף מלחץ, מאושר, מצמרמורות
בעודי מחייכת ריצ'ארד ניכנס עם קלסר קשיח
"למה את מחייכת אם אפשר לשאול?" שאל ריצ'ארד בחיוך
הסתכלתי על הפוסטר של הארי נגעתי בו וריצ'ארד כבר הבין את הרמז
"עוד פעם הארי" אמר לי
"תמיד זה על הארי" אמרתי
"טוב אז איך את מרגישה?" שאל אותי הוציא אותי מהמחשבה על הארי"
"בסדר גמור" אמרתי
"יופי" אמר וכתב במיומנות ובמהירות בקלסר
"אני יכולה היום לרדת לרקוד?" שאלתי אותו מתפללת שיסכים
"תראי לי קודם את התפרים ואז אני יחליט" אמר לי
