כאבה לי הבטן מאוד
לא יודעת מה אני עושה בשעה 3 לפנות בוקר עם כאבי בטן חמורים
רציתי להזעיק רופא אבל לא רציתי
לפעמים באלי למות, כי נמאס לי כבר
מהכאב, מהסבל
מהלחכות לניתוח הבא, מלחכות למתי הסרטן יגדל ויהיה יותר חמור מפעם לפעם.
פשוט נמאס לי
באלי לגמור עם זה כבר
אבל הכאב הלך וגדל ולא יכולתי כבר
קמתי מהמיטה יורדת לרצפה הקפואה הולכת משוקשקת ומכופפת לעבר המעלית
ירדתי לקומת כניסה שם כולם חיים הכל בסדר, יש רופאים ויש הכל
רק בקומה שלי לא.
קוראים לה קומת התאוששות, אבל לא באמת מתאוששים שם, הקימו אותה למקרים כמו שלי. ושמה אין אף אחד
יצאתי מהמעלית
וריצ'ארד ראה אותי
"דניאל!!!!!"
קרא לי
"מריה תביאי אלונקה מהר" קרא למריה בצרחה
"כואב לי" אמרתי בשיניים חשוקות
"איפה?" ניסה להבין ריצ'ארד
"בבטן" והצבעתי על בטני
"מריה, צריך לעשות לה אולטרסאונד" אמר למריה
"הכל יהיה בסדר, ילדתי" והדמעות כבר ממזמן נפלו מעיניה היפות
הגענו לחדר
היא הרימה אותי למיטה כיסתה אותי בשמיכה המוזרה והכבדה ונשקה לראשי
"ריצ'ארד הכל בסדר" אמרה מריה לרצ'ארד
"מה זה היה ?" שאל
"דברים של בנות" אמרה מריה והבנתי שאני במחזור איך לא חשבתי על זה לפני
וואי למה תמיד כואב לי יותר משל אחרים
למה אני תמיד סובלת יותר מאחרים
למה אני תמיד נשברת הכי מהר
למה החיים האלו מגיעים לי ?
למה ? כי ככה זה החיים
החיים גורמים ללך לסבול
החיים גורמים לך להצטער על כל רגע שאתה חיי
וגם הרגע הכי טוב שהיה לך נהרס
הכל כאב לי הלב בעיקר
חלמתי פעם אחת כשהייתי קטנה
שאני חיה חיים רגילים בלי כאב, בלי צער, בלי יגון, בלי סבל
חיים נורמליים
עם משפחה אוהבת, אחות קטנה תינוקת, הורים דואגים, שנמצאים מסביב לרגליים כל הזמן
בית חם
משפחה ממוצעת
אבל עד מהרה התעוררתיי מהחלום ונזכרתי שזה רק חלום ושזה אף פעם לא יקרה
חלמתי עוד הרבה חלומות אל זה החלום שרציתי שיצגשם הכ הרבה
הלוואי שכל זה ייגמר יום אחד
הלוואי.
"את עושה היום סרטון?"
קפץ לי הודעה בטוויטר
בזמן שהייתי בפייסבוק
"לא נראלי" הגבתי לו בחזרה
"למה לא?" שאל
"ענייני נשים אתה יודע, לא ממש מאפשר" אמרתי ורמזתי לו
"הוו אני מבין, אז מתי נראלך שתוכלי לעשות, אני מחכה לראות אותך" אמר לי חיוך עלה על פניי
"ממש סטוקר אתה" אמרתי וקטלתי אותו
"אני סטוקר רק שמדובר בך" אמר לי וחיוך ענקי עלה על פניי
"אני מסמיקה פה" אמרתי מובכת
"אני יודע" אמר ולא הבנתי
"איך אתה יודע" שאלתי אותו
"כי אני יודע מה מביך אותך" אמר וחייכת
"טוב לדעת" אמרתי
"אולי לפחות נוכל לדבר בסקייפ?" שאל וחייכתי כי הוא רוצה לדבר איתי
"המ.. כן אפשר, עוד 10 דקות אני יתארגן וירד לסטודיו" אמרתי לו
"אני מחכה" כתב והלכתי להתארגן
ירדתי למטה אחרי שהתארגנתי
הדלקתי את המחשב
שלחתי לו בקשה כי אני יודעת מה הסקייפ כל העולם יודע
הוא הדליק את המצלמה
ראיתי אותו ברור
מושך מתמיד
העיניים הירוקות והנוצצות
השיער המתולתל הסוך
האף הקטן
והשפתיים המחרמנות
הרגשתי פעימה בין רגליי
וקיללתי בשקט
