כבר הגיע הערב והגיע השעה שרציתי לרדת לסטודיו, קצת להשתחרר מכל הלחצים, מהכאב, לשכוח מהכל
ירדתי במדרגות לסטודיו, אני יודעת שאתם בטח שואלים איך אני רוקדת אם ישלי סרטן, אך מפני שהסרטן שלי לא ככ חמור, כל פעם שהוא גדל אז הרופאים מנתחים אותי, ומנסים העלים אותו, לפני כמה שבועות ניתחו אותי שוב, וכבר חיכיתי ליום הזה שאני יוכל שוב לרקוד, כל הימים אני יושבת במיטה שלי, משועממת.
BEST SONG EVER של וואן דיירקשן כמובן ירדתי לסטודיו והבאתי איתי את המחשב, הפעלתי את המערכת ושמתי את השיר
התחלתי להתחמם, להימתח, למתוח את הרגליים, ישבתי בשפגט ונשענתי קדימה, הרגשתי את המתיחה
אני אוהבת לסבול, אני אוהבת את ההרגשה של הרגל או של הגוף כשהוא נמתח, אני אוהבת לרקוד.
קמתי והתחלתי לקפוץ במקום, אחרי כמה דקות שבהן קפצתי הלכתי אל עבר המשקולות והתחלתי להרים ולהוריד אותן, ככה כ20 פעם, החלטתי הפעם להכין כריאוגרפיה יותר אתלטית, יותר קופצנית, יותר גמישות באויר.
עברתי על הריקוד הקצר כמה פעמים ופתחתי את המחשב בעודי קופצת במקום כדי לא להתקרר ואז ייתפסו לי השרירים.
פתחתי את הערוץ שלי ביוטיוב והתחלתי להכין את הסרטון
כעבור שעה וקצת סיימתי
"ביייי גיייזז" אמרתי למחשב
ואחרי כמה דקות נהיו אלפי צפיות חייכתי
ועליתי להתקלח, אך מכייון שאין מקלחות בחדרים אז התקלחתי במקלחת של כל הרופאים. כבר מכירים אותי לכן נותנים לי.
"היי ווילסון" אמרתי למנהל של בית חולים כשעבר על פניי
"אימון קשה הפעם לא ?" שאל אותי
והנהנתי בחיוך והמשכתי ללכת
נכנסתי להתקלח וכשיצאתי קראתי למריה שתחליף לי את התחבושת, עליתי על המיטה ומריה טיפלה בי, ירד לי טיפה דם והיא חיטאה לי את האזור, זה צרב טיפה אבל כבר הייתי רגילה, ברגע ששמתי את הראש על הכרית נפלתי לשינה עמוקה.
אך לפני שנרדמתי לחלוטין שמעתי את מריה אומרת לי
"שינה ערבה ילדתי"
