"היי מארקי" הלכתי לחדרו להתיישבתי ליידו
מארק זה החבר הכי טוב שלי פה, היחיד שבאמת מבין מה אני עוברת פה,
גם למארקי יש סרטן.
ישלו סרטן בכבד
מסכן הוא סובל ממש, אבל הוא חזק הוא כבר 3 שנים פה\
והוא עושה ניתוח אחרון והוא מנצח את הסרטן
"היי דני" אמר לי בחיוך
"אוך משעמם לייייייי" אמרתי מבואסת
"בואי נלך לאנישהו, בואי נלך למועדון"
אמר לי ובעיניו היה זיק של תקווה שאני יסכים
"יאללה בוא, אבל רגע מה נגיד לריצ'ארד ולמריה?" שאלתי אותו חוששת אם הם יגלו
"נגיד להם שאנחנו הולכים לעשות סיבוב, ויש עלינו פלאפונים" אמר לי
"מעולה" אמרתי
"יאללה לכי להתארגן" אמר לי
"מארק השעה 12 עכשיו, מה אני ילך להתארגן?" אמרתי
"הא אופסי?" אמר לי
חייכתי וצחוק עלה במעלה גרוני
הוא צחק צחוק עבה, וגרוני
מארק הוא בגילי, יש לו עיניים כחולות ושיער שחור כמו פחם
הוא גבוה ממני בהרבה
אבל לא אכפת לי אני אוהבת אותו, בחיים לא היה בינינו משהו רומנטי וגם לא יהיה
בחיים לא היה לי חבר
ולא נראלי שמשהו ירצה אותי
אז.. להפסיק לחיות באשליות
"היי מארקי?" שאלתי אותו מנסה ללכוד את תשומת ליבו שהיה כרגע באייפון שלו
"המממ..?" שאל אותי
"מארק, חשבת על זה שאין לי מה ללבוש ?" אמרתי נזכרת בזה
"לא היתה לך שמלה ?" שאל אותי
"אמא שלי לקחה לי אותה" אמרתי
"תבקשי ממריה שתבוא איתך לקניות" אמר לי
"טוב אני יילך לשאול אותה
"מרייייהההה?" צעקתי
כבר רגילים לצרחות שלי
"מה מתוקה?" שאלה אותי
"אני צריכה שמלה, את באה איתי לשופינג" אמרתי בקול דחוף, ומאיים
"אני ישאל את ריצ'ארד" אמרה לי ובאה ללכת אבל עצרתי אותה
"לא אני ילך לריצ'ארד" אמרתי והלכתי אל חדרו
"ריצ'ארד, מריה באה איתי לעשות קניות" אמרתי
