6 soulmates / taekook

פרק 10 - ג׳ונגקוק.

10:34
טאהיונג פתח את עיניו לאט, אחרי כל הלילה של אתמול הוא נשאר לישון אצל ג׳ונגקוק. כשהוא התעורר הוא לא הבין איפה הוא עד שהרגיש ידיים כרוכות סביבו, שידע שהיו שייכות לג׳ונגקוק. הוא פתח את עיניו והסתכל סביב, נזכר שהוא בחדר של האדם שישן לידו במיטה עכשיו.
הוא לקח את הטלפון מהשידה לידו בעדינות, מנסה לא לזוז יותר מדי ולהעיר את ג׳ונגקוק שעדיין ישן חזק. הוא פתח את הטלפון וראה את התאריך,
31.12
הוא הוציא אנחת הקלה, ״סוף סוף אני לא חוזר על אותו יום״ הוא אמר לעצמו וחייך. הוא הניח את הטלפון חזרה על השידה והסתובב לכיוון ג׳ונגקוק, הוא כרך את זרועותיו סביבו גם ונרדם מחדש בין ידיו.

13:00
שוב, טאהיונג התעורר משנתו ופתח את עיניו, מסנוור מעט מהחלון שהפעם הוילון שלו היה פתוח. הוא יכל להרגיש שג׳ונגקוק כבר לא שוכב לידו במיטה, אבל הוא עדיין חייך מהעובדה שזהו, ג׳ונגקוק הוא הנפש התאומה שלו וזה לא הולך להשתנות יותר.
״בוקר טוב״ טאהיונג שמע את ג׳ונגקוק נכנס לחדר ואומר לו, ״בוקר טוב״ הוא ענה עם חיוך ענק, ״ישנת טוב? נתתי לך לישון עד עכשיו, השעה אחת בצהריים״ הוא אמר וצחקק וטאהיונג הנהן לשאלה הראשונית שלו, ״הכנתי אוכל, אתה רעב?״ ג׳ונגקוק שאל וטאהיונג הנהן שוב בביישנות וקם מהמיטה, הוא בא לעבור דרך ג׳ונגקוק ולצאת מהחדר אבל ג׳ונגקוק תפס אותו והצמיד אותו לקיר, לפני שהוא יכל להגיד משהו שפתיהם היו מחוברות. טאהיונג הגיב לנשיקה ופתח את פיו לאחר שג׳ונגקוק ליקק את שפתו התחתונה. לשונו של ג׳ונגקוק חקרה את פיו של הבוגר ממנו עד שנגמר לשניהם האוויר. ״איכס ג׳ונגקוק, עוד לא צחצחתי שיניים״ טאהיונג אמר וג׳ונגקוק חייך, ״לא אכפת לי״ הוא אמר ונישק בקצרה את שפתיו של טאהיונג שוב לפני שיצא מהחדר.

13:40
״בוקר טוב שוב פרינסס״ ג׳ונגקוק בירך את טאהיונג שנכנס למטבח לאחר התארגנות של בוקר, ״השקעת״ טאהיונג אמר לאחר שהסתכל על השולחן שהיה ערוך במפה לבנה והמון כלים של אוכל היו מונחים עליו, ״לא ידעתי מה להכין אז הכנתי כל מה שחשבתי שאולי תאהב״ הצעיר אמר והסמיק, וטאהיונג רק חייך מהחמידות שלו, ״ אנחנו באמת לא ממש מכירים.. אני אוהב לאכול בבוקר קורנפלקס או משהו, לא ראמן״ טאהיונג אמר וצחקק וג׳ונגקוק צחק גם, ״זה לא בוקר אבל טיפש״ הוא אמר וטאהיונג רק צחק קצת והתיישב על הכיסא למול השולחן.
השניים בילו את אחר הצהריים בהיכרות קצרה, הם למדו להכיר אחד את השני ורק חיבבו אחד את השני יותר.

20:00
״ג׳ונגקוק?״ טאהיונג לחש לגבר ששכב לצידו על הדשא בפארק שהם יצאו לבלות בו, אחרי יום שלם שהם היו ביחד הם סיימו בפארק בצפייה בכוכבים. ״כן?״ ג׳ונגקוק ענה, ״אתה מאמין בנפשות תאומות?״ טאהיונג שאל וג׳ונגקוק הרים את גבותיו, ״למה אתה שואל?״ טאהיונג התיישב מולו כשהוא עדיין שוכב, ״אתה זוכר מה אמרתי לך שרבנו?״ הוא שאל וג׳ונגקוק צחקק והתיישב מולו גם הוא, ״אמרת המון דברים, תהיה יותר ספציפי״ הוא אמר וטאהיונג נאנח, ״שאנחנו... נשמות תאומות״ הוא אמר, מודע לזה שאסור לו לדבר עם ג׳ונגקוק על זה עד שהוא יחלום את החלום שלו, אבל הוא לא יכל להתאפק, והוא הופתע שהוא קיבל מג׳ונגקוק את התגובה האחרונה שהוא חשב לקבל, צחוק. ״טאהיונג, תן לי לענות לך על השאלה הראשונה, לא, אני לא מאמין בנפשות תאומות״ הוא אמר ״מה..״ טאהיונג מלמל באכזבה וג׳ונגקוק לקח את ידיו של טאהיונג בשלו, ״טאהיונגי, אתה יודע שאני מחבב אותך המון, ואני מאוד אוהב את זה שאתה משווה את הקשר שלנו לקשר של נשמות תאומות.. אני מקווה שנוכל להיות ביחד עוד הרבה זמן״ הוא אמר ולקח נשימה, ״אבל כל העניין של נפשות תאומות, זה מטאפורה, אף אחד לא באמת רואה את הנפש התאומה שלו בחלום בגיל 21״ הוא אמר וטאהיונג לקח את ידיו מאחיזתו ״אני ראיתי אותך!״ הוא חצי צעק וג׳ונגקוק נאנח, ״זה מחמיא לי מאוד.. אבל זה צירוף מקרים טאהיונגי״ הוא אמר וטאהיונג התחיל להתעצבן, ״צירוף מקרים.. גם כל החמישה האחרים היו צירוף מקרים?״ הוא מלמל את החלק האחרון, כי ג׳ונגקוק לא ידע עליו כמובן, ״זה חייב להיות צירוף מקרים, תסתכל על כל החברים שלי, יונגי, הוסוק וג׳ימין. אף אחד מהם לא ראה את הנפש התאומה שלו בחלום בגיל 21״ הוא אמר ומעט זעזע את טאהיונג, שידע שהסיבה לזה שהאדם שהוא חיבב לא מאמין בנפשות תאומות היא הוא, בגללו כל החברים שלו לא ראו אף אחד בחלום.