my demons( boyxboy) ✔

Six- Tom

"לאיפה אנחנו נוסעים?" קולי קצת צרוד, אני מסובב את ראשי להביט בדמיאן שלא ענה. "למסעדה של חבר כבר אמרתי לך את זה בטלפון" כשהוא מדבר הפרופיל שלו נראה סקסי, מה לעזעזל טום איך אתה... על מה? "אתה בסדר? אתה ממש אדום" קולו של דמיאן גובר על הקול שבראשי שצורח את ההגיון, "כן אני בסדר" אני מחליט לשתוק לאחר מכן, בדרך אני שם לב לעצים שונים ולאנשים הצבעוניים. אני לא אוהב את הצבעונות שלהם זה מביא לי בחילה.
"הגענו" דמיאן אומר ואני פונה להביט במקום, שלט גדול בצבעי דגלה של איטליה כשהכיתוב I LOVE ITALY נמצא בגדול. המסעדה עוצבה ככה שתראה בסגנון איטלקי אני יכול לומר שהאיש גר באיטליה כי המקום נראה מ... כן מאיטליה.
אנחנו נכנסים לתוך המסעדה ואני מוקסם מהמראה, המקום כולו מואר בצהוב עדין ועל השולחנות מפות בצבע אדום עגבנייה. יש בר גדול בקצה המסעדה שנפרש על פני קיר שלם, מעליו ישנם שורות של בקבוקי שתיה מכל הצבעים והגדלים. "וואו המקום הזה יפה" פי נפער מעט ואני בוהה בתקרה שעליה יש ציורי קיר של שכונות מפורסמות באיטליה. "תודה על המחמאה השקעתי המון במקום הזה" קול של גבר נשמע מאחורי ואני מסובב את ראשי אליו, גבר בשנות השלושים לחייו לבוש סינר לבן כששמה של המסעדה עליו חייך אלי ולדמיאן. "מה שלומך פרנק?" דמיאן שואל ואני מקשיב בשקט לשיחתם המדברת על עבודתו של פרנק במסעדה, אישתו וילדיו. התברר לי שדמיאן עובד ויש לו כלב בשם צ'רי, בנוסף יש לו אחות או שהיא חברה שלו? לא בטוח לגבי זה. המשכתי להקשיב להם עד שהבטן שלי קירקרה ברעש, "אוי אני מצטער אתה בטח רעב בוא נלך להזמין" דמיאן אומר ומבט דואג נראה בעיניו. "בשבילך את הרגיל ומה בשביל הצעיר?" פרנק שואל ודמיאן אומר לו את ה"רגיל" פעמיים "בחירה טובה" הוא אומר ונכנס לדלת כלשהיא.
"אז"... אני אומר "כמה אתם במשפחה?" אני מעווה את פני והוא צוחק. "לא ידעתי מה לשאול אותך" אני מהנהן בתגובה ושואל אותו במה הוא עובד. השיחה עם דמיאן ארכה זמן רב מהמצופה וכן נהנתי ממנה, כשהאוכל הגיע דמיאן ופרנק צחקו ביחד ושילבו אותי בבדיחות שלהם הרגשתי שייך. ההרגשה החמימה הזו בחזה שאתה באמת שווה משהו שמישהו מתעניין בך ובחיים שלך הייתה נהדרת, חבל לי כל כך שזה נגמר מהר מידי.
"טוב אז נתראה מחר?" דמיאן שואל ואני מהנהן אליו, אנחנו עומדים מתחת לבית שלי כשאורות הפנסים מאירים עלינו וגורמים להכל להיות יותר רומנטי ממה שזה. "תחייך קצת" הוא אומר ואני מסמיק בתגובה ומחייך, הוא צוחק קצת ומברך אותי בלילה טוב, "תיזהר בנסיעה דמי" אני אומר לו והוא מחייך אליי שוב, הלוואי שזה לא יגמר אף פעם.
כשהוא מתרחק מהמקום אני מרגיש איך הריקנות חוזרת לקינה הרגיל, שולחת טפרים חדים אל ליבי ושורטת את הצלקות. אני מנסה שלא לחשוב על כך ופונה לעלות אל ביתי הקטן שם אני מרגיש בטוח. המים שבמקלחת שורפים אך אני רק רוצה להרגיש מטוהר מכל השדים שמקיפים אותי, אך גם המים החמים לא עוזרים. כפור מכסה את החלונות, הבדלי הטמפרטורה גדולים מידי. בחושך בין כל השריטות, הצעקות והבכי אני חושב על עיניים בצבע ירוק ושיער ברונטי.
***
בוקר שווה בית ספר, בית ספר שווה גיהנום. אבל אין לי ברירה אני חייב לקום ולהראות שאני כן שווה משהו. הבגדים עלי כהים כרגיל, ואני חושב שאני אאחר כי הקו של העיפרון לא יוצא לי מדויק ואני מתרגז ומוחק הכל. למה זה לא יכול לצאת לי נורמלי? אוף אתה חושב יותר מידי טום. סוף סוף אני יוצא מהבית ומתחיל ללכת בשביל הישן והמוכר, התיק שלי קל היום וזה מנחם אותי במידת מה. אני מגיע למעבר החציה, אישה צעירה עם תינוקת עומדת מלפני, התינוקת חושפת אלי פה חסר שיניים וצוחקת בקול מתוק אני מחייך אליה חזרה. זה הדבר החמוד ביותר שראיתי, הרמזור מתחלף והאמא והתינוקת שנורא רציתי לדעת את שמה הולכות וכנראה שלא אראה אותן יותר. גם אני הולך לעבר בית הספר, פנים מוכרות וכאלו שאני זוכר בחטף עוברות על פניי וכולם כל כך צבעוניים שזה כואב. שיעור ראשון יש לי אומנות, אני אוהב לצייר אך מעולם לא אמרו לי דבר על יכולות הציור שלי. אני שומע את קולותיהם של התאומים והולך אליהם, "הי איזי אתה מושלם כמו שאתה אל תקשיב לו" שיין מנסה להרגיע את אחיו הנסער וכשהוא רואה שדבר לא עוזר הוא נושק במהירות ללחיו, "מה אמרתי לך בבית על זה?" קולו של שיין רציני ואחיו משחק עם אצבעותיו של שיין כאילו זה הדבר האחרון שיציל אותו, "אמרת שאני מושלם ואסור לי לשמוע לשקרנים כי אתה שונא שקרנים" איזייק מרים את מבטו לעבר שיין ומנשק את אפו "סליחה" מבטו של בן זוגו מתרכך והוא ממהר לחבק את גופו הקטן. עיניהם הצופות של הנערים האחרים לא מרתיעה אותם והם נראים כאילו בעולם משל עצמם. זה מעורר קנאה, רגשות האהבה ביניהם ומסירות הנפש שהם מפגינים אחד כלפי השני. "הי טומי" איזייק מביט בי ראשון ואחריו שיין אומר לי בוקר טוב. "הכל בסדר איתכם?" אני שואל והם מהנהנים, כנראה לא רוצים שאשאל יותר מידי, אולי בבוא היום יבטחו בי מספיק בשביל לספר.
"תגידו מה עם החונכים שלכם?" אני שואל סקרן לדעת אם הם עשו משהו לתאומים החמודים האלו,"סיכמנו שאנחנו נעיד שהם עשו איתנו משהו והם לא יהיו איתנו" שיין כמו תמיד עונה לי ומחבק את אחיו כאילו פוחד שאקח אותו מזרועותיו, "למה קרה משהו?" אני שואל ושיין שוב שותק כנראה גם זה מחוץ לתחום. "מה איתך טומי?" הוא שואל ואני מחייך חיוך קטנטן "הוא לקח אותי למסעדה איטלקית של חבר שלו" הם מהנהנים לעברי ובדיוק המורה לאומנות נכנס ודופק עם מכחול עבה על הלוח הירוק, כן הוא לא ממש מעודכן בנפלעותיו של הטוש המחיק ונשאר עם גירים צבעונים. "שמי הוא ג'ייקוב פלטצ'ר ואני אלמד אתכם גלמים חסרי כישרון אומנות", לבושו כיאה לאומן, מלוכלך אבל מסודר בו זמנית. כיתת לימוד האומנות היא הכיתה שנאסר על כל מנקה לעבור שם שלא "תשמיד שום ראיה לעוברה של מוזת אפולו" כך מר פלטצ'ר מכנה את מעשיה של המנקה.
"היום תעבדו במים, שבוע הבא תעבדו בשמן ובגירים ולאחר מכן הטובים ביותר ישלחו לתחרות המקומית" הוא פותח בנאום ומיד רואים מי ראוי להישלח ומי לא, אלו שמשחקים במכחולים בזמן שמר פלטצ'ר מדבר לא ישלחו בטוח. "עכשיו קחו מכחולים וצבעים ותתחילו לצייר לי בסגנון של מונק" אני יודע על מה מדובר ומחליט לקחת את אחד מציוריו של קלוד מונה מסדרת חבצלות המים.
"מי היה מונק?" שאלה נשמעת בכיתה שכעת הייתה שקועה בלצייר, "מי שאל את השאלה הזו?" המורה חמור הסבר שואל וילדה מרימה את אצבעה. "איך לעזעזל גולם שכמוך הגיע לכיתה שלי?" היא מורידה את אצבעה במהירות ודמעות ממלאות את עיניה, "אתה תסביר לה מי היה מונק" הוא מצביע על אחד התלמידים "זה זה שצייר את הצעקה" התלמיד עונה "זה זה שצייר את הצעקה, הבלים הכל הבל הבלים איך מצייר דגול כל כך עשית כזה חסר כישרון כמוך? אתה תסביר לי מי היה מונק" הוא מצביע עליי " היה צייר אקספרסיוניסטי נורווגי, אחיינו של ההיסטוריון פטר אנדריאס מונק, ואחד האמנים המשפיעים ביותר על צמיחת הזרם האקספרסיוניסטי של תחילת המאה ה-20" אני אומר ומחכה לצעקותיו "או זו תשובה להבא תלמדו על דה וינטצ'י יהיה לכם בוחן עליו ועל מונק, תלמיד שיקבל פחות ממאה יצטרך לשטוף את כל המכחולים של הקבוצה של יום רביעי ואגב הם מציירים בשמן" הוא אומר זאת ומגחך כולם מסתכלים עליו "מה אתם עומדים כמו עמודים תתחילו לעבוד יצורים חסרי כישרון" הוא שואג וכולם ממהרים לעבוד.
"אתה אוהב אומנות?" הוא שואל אותי ואני מהנהן וממשיך לעבוד על הציור שלי "רואים אם תעבור את הסטנדרטים שלי אשלח אותך לתחרות" אני מהנהן פעם נוספת וממשיך לעבוד. זה יכול להיות כיף.