אני מרגיש חיבה מוזרה לילד בעל השיער החום והעיניים הירוקות, כלומר אני מרגיש רק חיבה לא מעבר. הנער הקטן הזה, יש לי שאלות רבות לשאול אותו אבל כולן כל כך אישיות. מדוע הוא תמיד בשחור? מדוע הוא מתאפר? זה נוח להיות עם מייקאפ? למה הוא לא מדבר על המשפחה שלו?
זה מאוד אישי, אני בטוח שהוא נער רגיש. הוא נראה כזה, חמוד ושקט. כלומר ממש רציתי לסטור לעצמי ששקעתי בשיחה עם פרנק במקום להזמין לנו לאכול. המסכן שתק ולא אמר שהוא גווע, מאוד מנומס הילד הקטן הזה. צלצול טלפון בקע מתחת לשולחן האוכל הקטן, צ'רי נבהל והתחיל לנבוח על הרעש. ''צ'רי תרגע זה רק הטלפון שלי שלעזעזל אין לי מושג איך הוא הגיע לכאן" אני מוציא את הטלפון ועל הצג מופיעה תליה. "הי בן דוד" קולה הגבוה נשמע כל כך מעצבן ברגע זה, "מה את רוצה?" אני מנסה לשמור על טונים סבירים ולא לצעוק את כל מה שאני חושב. "כסף, אני ודן יוצאים לסרט" רגע זה לא היה קייל בפעם האחרונה? והפעם האחרונה הייתה לפני פאקינג יומיים! "אפשר לשאול אותך משהו?" אני שומר עדיין על איפוק, "מהר כי אני צריכה להתאפר" שקרנית החבר שלה עומד לידה "איך אין לך איידס עם כל הזונות ממין זכר שאת מסתובבת איתם?" היא משתנקת בהפתעה. "דמיאן! לעזעזל איתך אתה על רמקול!" היא צועקת עלי ואני צוחק, "למה מי עומד לידך? זה הזונה החדש שלך? אין סיכוי שאני נותן לך כסף עכשיו תנתקי איתי קשר אם לא נוח לך לי נמטס ממך זונה קטנה" אני מנתק את השיחה ושוקע בספת היחיד השחורה שלי. מה כבר ביקשתי? רק רציתי שהיא תגדל להיות בחורה טובה, שתבוא לבית הספר וכולם ידעו שהיא זהב. הבעיה שתליה לא רצתה אף פעם להיות בחורה טובה, תמיד היה לה את מיתוס המוזר בראש שלבחורות טובות יש חיים קשים. אני ניסיתי, ניסיתי להזהיר את הבחורים האלו שהיא מתחברת איתם שלא יתקרבו אליה שלא יגעו בה.
נכשלתי כשיום אחד היא חזרה ממסיבה שיכורה אולי מסוממת כשהשמלה שלה פתוחה והשיער פרוע.
"היי דמייי אתה יודע איזה חתיך הוא" קולה גבוה מהרגיל בגלל כמות האלכוהול והיא מצחקקת בין כל מילה, "על איזה חתיך את מדברת לעזעזל?" אני שואל והיא כמעט נופלת אילולא תפסתי אותה, "זה עם הז** הגדול" היא צוחקת עוד קצת ואז נרדמת. זו הייתה הפעם הראשונה שלה, עם בחור שהיא לא זוכרת ממנו דבר, שהשאיר לה היקים מחרידים על כל הגוף. אני זוכר שכעסתי עליה כל כך שעברתי לגור לבד, ככה עזבתי את הבית.
מחשבותיי נדדו לילדות שלי עם תליה, לתליה יש שני הורים עשירים שתמיד עובדים אבל מאוד אוהבים אותה וגם אותי. הורי גם מאוד אהבו את תליה ותמיד היו משתדלים אותנו לשחק אחד עם השניה, בכריסמס כשקנו לי מתנות תמיד הייתה מתנה גם לתליה. הפעם הראשונה שלנו על אופניים הייתה יחד. אני זוכר איך צרחנו כשלא הבנו איך לעצור את הפדלים מלהסתובב, זה היה מצחיק. אבל עכשיו, עכשיו תליה רוצה צומת לב, עכשיו תליה אוהבת איפור ושמלות קצרות בצבעים בוהקים ועכשיו תליה אוהבת כסף ודברים נוצצים. "אתה יודע דמי, כסף זה לא הכל בחיים אני שונאת את אנה היא כל כך צבעונית" כך אמרה תליה בת העשר לדמיאן בן העשר. אבל היום זה שונה דמיאן גדל והפך להיות נער קשוח שמפרנס את עצמו ואת חברו הטוב צ'רי ותליה הפכה להיות מפלצת צבועה.
יללות של כלבו העירו אותו מהרהוריו, "אתה צודק צ'רי זה חסר משמעות לחשוב על פעם" צ'רי נבח בתגובה ודמיאן קם מן הספה לעבר המטבח הצנוע. במקרר שלו היה חסר אוכל, "בוא צ'רי הולכים לסופר. הסופר השכונתי היה במרחק של חצי שעה הליכה וצ'רי שהיה כלב זאב גדול ולבן אהב לצאת להליכות ארוכות גם אם זה אומר ללכת בגשם. הזיכרונות של דמיאן מהליכות בגשם בדרך כלל יהיו זיכרונות מצחיקים. כי צ'רי הוא כלב סקרן, פעם אחת לפני שנה הם הלכו בגשם בלילה וצ'רי אהב את הטעם של הגשם ולא שם לב לשלולית הגדולה שדרך בה. הפרווה שלו הייתה כל כך חומה אחרי זה, זה היה מצחיק ומהנה.
הם הלכו עכשיו לסופר לקנות כמה מצרכים, "מתחשק לי היום להכין נקניקיות עם פסטה, מה דעתך?" הוא שאל את כלבו והוא החזיר נביחה להסכמה. הסופר היה גדול ומאוד מואר, מדפים נקיים ומלאים בכל טוב היו מסודרים בשורות סימטריות כמו מבוך אין סופי. תחילה הם הלכו לקנות דברים יבשים, פסטה. אחר כך הם הלכו לקנות ירקות, עגבניות, מלפפונים, בצלים ופלפלים בצבעים שונים חוץ מכתום, כתום זה צבע דוחה.
כשהם הגיעו לבסוף לקופה, השמיים התחילו להשחיר וזה לא נראה שהם יצאו היום לטיול, "הי חבר, לא נצא היום לטיול?" הכלב הסתכל עליו בעיניים חכמות כאילו מלגלג על דבריו כמעט היה אפשר לחשוב שהוא מרים לעברו גבה. "טוב טוב נצא לטיול" הכלב הגדול חייך אליו ודמיאן לא יכל שלא לחייך בחזרה.
הדרך חזרה הייתה מעייפת יותר אבל צ'רי לא עשה באלגן ורץ לפניו ככה שזו הייתה הקלה מבורכת, משהגיעו לפתח הדירה נאלץ דמיאן לשים את השקיות על הרצפה ולפתוח את הדלת. הם נכנסו אל תוך הדירה החמימה וצפו בחלון הגדול שבסלון ביתם על הגשם החזק שניתך על המדרכות.
"טוב שהגענו עכשיו" הכלב הנהן ודמיאן הלך לסדר את המצרכים במקומם.
זה היה שעות הערב המוקדמות כשדמיאן סיים לאכול יחד עם צ'רי, הוא לא ידע מדוע הוא רוצה כל כך ללכת לביתו של טום הקטן, אולי זה בגלת שהוא מתגעגע? לא, אין סיכוי, טוב אולי יש אחד קטנטן.
הוא קם ממקומו והחליט להתקלח ולצאת לטיול הקבוע שלו עם צ'רי, הוא פשט את בגדיו לתוך הסל והביט בדמות הנשקפת במראה.
הדמות לא חייכה, שיערה סתור במעט ועיניה מביעות בליל של רגשות. הדמות לא נראתה רגועה או שלווה, אלא בעלת מאה ואחת רגשות לא ברורים.
כעס הוא אחד מן הרגשות, הוא נכנס מתחת לזרם המים החמים והרגיש איך כל הדברים הרעים נמסים תחת מגע הקסם של המים.
זה היה מופלא וקסום כיצד המים ריפאו אותו מכל פצעיו המדממים.
YOU ARE READING
my demons( boyxboy) ✔
Romansaזה בסדר לפחד, בסדר לשאול את עצמך כל פעם מחדש האם היית בסדר? אבל, למה זה תמיד אני שלא בסדר? למה רק לי זה קורה? זה אומנם לא נכון, כי יש הרבה ילדים ובני נוער במצב יותר גרוע משלי. אבל עדיין זה לא מגיע לי.
