Blue (boyxboy)

לוקאס- פרק 1

"מה?!" צעקתי לנייד גם לנוכח ההפתעה הלא משמחת וגם כדי שאמא תשמע אותי למרות הרעש.
"כן, ידעתי שתשמח" יכולתי לראות בעיני רוחי את חיוכה הגדול שהיה בניגוד מוחלט להבעת פני באותו הרגע.
"לוקאס!" הטבח קרא אלי מהמטבח "ההזמנה מוכנה!"
הנהנתי אליו "אני אחזור אלייך מאוחר יותר, אמא" לא יכולתי להרשות לעצמי לפגר בעבודה ולקחת סיכון שאתפטר בגלל שיחת פלאפון.
"מחר, בשמונה בבוקר תחכה לי ליד הבית הלבן" הזכירה לי.
ניתקתי את השיחה.
יישרתי את מדי המלצר שלי ולקחתי נשימה עמוקה כדי להירגע אחרי השיחה שזעזעה אותי, לקחתי את המגש ופניתי אל שולחן מספר 8 שבו ישבה משפחה בת חמש נפשות נחמדה למדי ונסיתי להראות חביב.
"בתאבון" ברכתי בקול הכי נעים שהצלחתי לגייס.

כאשר השעון הורה על שלוש דקות לאחת סוף סוף שכבתי עם פיז׳מה על המיטה ונתתי למחשבותיי להתרוצץ.
עבר עלי יום מתיש בעבודה. למלצר זה לא קל, יש המון לחץ, צריך לעמוד כל הזמן על הרגליים, אסור לאחר לשולחנות שלך, צריך לחייך, להגיש, לפנות ולנקות. זה קשה, אבל אני צריך את הכסף הזה, בייחוד כשאני גר בדירה שכורה וצריך לשלם לבעלים שלה.
הגוף שלי כואב, הידיים שלי תפוסות, שיריריי מכווצים וצועקים שאתן להם מנוחה. מחר יהיה להם יום חופשי הודות לאמא.
אוי, אמא.
אמא חושבת שאני צריך לצאת איתה לכל הטיולים שמארגנים למבוגרים. למה דווקא אני צריך לבוא איתה? אני נראה כמו מבוגר? שתגרור את אבא! לכל הפחות היא יכולה להסתפק בחברות שלה. אבל לא, אני תמיד צריך לבוא איתה.
לפחות הפעם הטיול צריך להיות נחמד, סיור בבית הלבן, אני מקווה שאפילו אהנה הפעם.
נאנחתי בקול.
אני אצטרך לקום מחר מוקדם בבוקר כדי להספיק להגיע לשם בזמן. יש משהו אחד שאני מתעקש עליו כשאני מסכים לצאת עם אמא לטיול שלה והוא שאני מגיע למקומות הטיול עצמאית ובשום אופן לא נוסע בהסעה של המבוגרים. אני ממש לא רוצה לשמוע כל הנסיעה את השיחות של המבוגרים:
"תראו את הנכד שלי, הוא משרת בצבא בגאווה!"
"הבת שלי סיימה בדיוק אתמול דוקטורט בהנדסה!"
"הנכדה שלי התחתנה!"
"קמתי הבוקר והרגשתי חולשה בכל הגוף.."
לא, את זה אני לא מוכן לעבור, זה ההסכם שעשיתי עם אמא- אני מגיע לכל הטיולים לבד. מה שדורש ממני לעשות השכמה בשעה מקודמת מאוד, במיוחד לאור העובדה שאין לי רכב ואני צריך להגיע בתחבורה ציבורית.
נאנחתי ועצמתי את עיני כשבליבי בקשה אחת והיא שיום המחרת יעבור עלי בשלום.