Blue (boyxboy)

ניק- פרק 28

עשיתי סיבוב נוסף בבית וקראתי בשמו של לוקאס. קיללתי בקול כשהוא לא ענה לי.
עשיתי עוד סיבוב בבית ושוב קראתי בשמו, אך הפעם חזק יותר, רק כדי להיות בטוח שהוא לא נרדם או משהו ולא שמע אותי. עכשיו הקללה שלי הייתה מאוד לא נעימה.
קיללתי בפעם השלישית.
הילד הזה לא יכול להעלם לי באמצע הלילה לבדו ברחוב! מה לעזאזל הוא חושב שהוא עושה?! הוא חושב שזה חכם מצידו לברוח ממני? אין לו כסף, אין לו מים וממה שידוע לי גם אין לו מושג איפה הוא נמצא בכלל, (לא טרחתי לעשות לו אף פעם סיור בשכונה, טעות שלי) מה הוא חושב שהוא עושה?!
עצרתי את עצמי מלפלוט עוד קללה עסיסית ולא ערבה לאוזן.
אבל לא הצלחתי לשלוט על הכעס והתסכול שחשתי, התהלכתי במעגלים ברחבי הבית בצעדים מהירים וכועסים. הייתי חייב לפרוק את רגשותיי לבחוץ, אבל לא היה לי איך.
צעדתי בכעס כשידיי לא סגורות על מקום מסויים לעמוד בו אלא משנות ללא הרף את תנוחותיהן, תנועותיהן וכיוונן.
מה הוא חשב לעצמו כשהוא עשה את זה?!
אבל הפעם לא חשבתי על הבריחה שלו מהבית שלי... אני מבין שכאב לו, אבל הוא צריך להיות בטוח בכך שלי כואב הרבה יותר, אני זה שעובר כרגע בגידה, לא הוא. הוא הבוגד.
הבנתי למה הוא ברח, זו תגובה הגיונית לכך, בייחוד אחרי שהבהרתי לו שאני כועס עליו ושהוא הרס אותי. אם הייתי הוא, גם אני הייתי בורח בהזדמנות הראשונה שיכולתי. אבל-
הפעם לא הצלחתי לשלוט על פי, קיללתי שוב. אם אמא שלי הייתה פה.. אני מניח שהיא לא הייתה נותנת לי לצאת מהשירותים עד שהייתה מוודאת שהפה שלי רחוץ היטב ונקי.
פלטתי קללה עסיסית.
נעמדתי מול התמונה של הוריי הנמצאות על המדף בסלון, שבה הם חייכו למצלמה כשאני עומד ביניהם ומחייך חיוך ענק וחסר שיניים קדמיות.
לא ניסיתי אפילו למחות את הדמעה שזלגה מעיני "למה אתם לא פה?" צעקתי בכעס לתמונה והפניתי אליהם אצבע מאשימה "מי הרשה לכם ללכת? מי הרשה לכם לעזוב אותי?!" זרם הדמעות התגבר, לא הצלחתי לשלוט בו יותר, בדיוק כמו שלא שלטתי הקללות שנפלטו מפי ללא הרף.
"מה אני אמור לעשות? א-אני לא ר-וצה להסגיר אותו, א-ני אוהב אותו. א-הבתי אותו. אבל אני לא יכול לעשות את זה" נאנחתי והעברתי יש בשיערי "אבל הוא בגד בי, אמא, אבא, מה אני אמור לעשות עכשיו? איך אני צריך להמשיך לפעול?" פלטתי יבבה ולחשתי בקול חנוק ומעורר רחמים "אני צריך אתכם כאן, איתי.."
משכתי באף "אני מתגעגע אליכם... כל כך..."
"לעזאזל" קראתי בכעס והפניתי להם את גבי, לא משנה כמה אני אבהה בהם, לא משנה כמה אבכה או כמה אתגעגע אליהם, הם אף פעם לא יחזרו אלי, הדרך היחידה שלי לראות אותך שוב, היא לבוא אליהם בעצמי, אבל זה יכול לקרות רק כשאני אמות, ואם אני אמות עכשיו אני לעולם לא אצליח לפתור את הבעיות שלי עם לוקאס.
לא ידעתי מה אני צריך לעשות עכשיו.
הייתי אמור להסגיר את לוקאס, ממזמן. אסור לתת לפושע בעל יכולות כה גבוהות, כמוהו, להסתובב ברחוב. זה מסוכן. הוא לא פוגע במישהו אחד במעשיו, הוא פוגע בכלל באוכלוסייה.
למרות ש... לוקאס מעולם לא ניצל את הידע והכוח שלו לפגיעה ממשית בכלל. אני ראיתי מה הוא עשה, מה הדרך שבה הוא בחר... הוא בסך הכל רצה לעשות טוב, הוא רק יחל למציאות טובה יותר. ואני חושב שלאנשים כמוהו באמת יש את היכולת לחולל שינוי בעולם... לטוב או לרע.
אבל זה לא סותר את העובדה שהוא פרץ למחשב של הנשיא. הוא עבר על החוק. הוא פושע. הוא ביצע פשע נגד הממשלה, הגורל שלו יהיה רע ומר אם הם יתפסו אותו.
אבל לוקאס לא נתפס בזכותי... או אולי בגללי. אני עדיין לא בטוח. אני הסיבה היחידה שהוא עדיין לא הגיע לרשויות, הייתי צריך לעשות את זה ממזמן. אבל-
לעזאזל איתו, אם הוא לא היה נכנס ככה ללב שלי אני אכן הייתי עושה זאת כבר מזמן. אבל לא הייתי מסוגל. אני ידעתי שזה הוא ולא הסגרתי אותו, אני הפכתי לשותף לפשע במעשיי והוא... בגד בי.
"איך היית מסוגל לעשות לי את זה, לוקאס?" לחשתי בקול שבור "איך יכולת לשבור לי את הלב? חשבתי שאהבת אותי, בבקשה אל תגיד לי שכל זה היה שקר..."
החלקתי באיטיות כשגבי צמוד לקיר עד שהגעתי למצב של ישיבה, נאנחתי בכאב. "מה אני אעשה עכשיו..?"
לא היה לי מושג מה עלי לעשות, המעשה המתבקש הוא להסגיר סוף סוף את לוקאס, כי זה מה שאני באמת צריך לעשות. אבל אני לא יכול, אני פשוט לא מסוגל להסגיר-
דפיקה חזקה ומהירה נשמעה על הדלת.
מצמצתי בעיני אחוז תדהמה.
הדפיקות התחדשו בשנית, חזקות יותר הפעם ומלוות הצלצול בפעמון הכניסה.
"לוקאס?" לחשתי בתדהמה, הגוף שלי התמלא בתקווה. עם כמה שרציתי להיות לבדי, לצרוח ולבכות בלי שאף אחד יפריע לי, בייחוד לא הוא, כי הכל קרה באשמתו. כל כך קיוויתי שהוא דופק לי על דלת הבית, אסור לו להסתובב לבדו בשעה כזאת ברחוב, זה מסוכן מידי בשבילו, אני מכיר אותו טוב מאוד בשביל לדעת שזה מסוכן בשבילו.
פתחתי את הדלת בתחושת הקלה "לוקא- סטיב!" קראתי ובקולי אכזבה שלא ניסיתי להסתיר.
"מה אתה עושה פה?"
"גם-" גיהוק "-אני" גיהוק "-שמח לראות" גיהוק "אותך, אחי".

***************************************הייייייי
כן, אהממ כן, קצת עצרתי את הפרק באמצע.
רוצים שאנסה להעלות עוד פרק היום? או מחר?

בהצלחה לכל נבחני הבגרות בספרותתתתת✨

המשך יום קסום💙🌈⁦🏳️‍🌈⁩