Blue (boyxboy)

ניק- פרק 41

ראיתי שהוא פחד.
אבל זה לא היה חדש לי.
לוקאס תמיד פוחד.
אולי יש לו סיבה לכך, כי אחרי הכל... הוא פושע. הוא צריך לפחד. אבל האם הוא צריך לפחד עד כדי כך?
אני לא בטוח.
אני חושב שלוקאס הגיע הרגע למצב שקורה גם לפושעים הכי מבוקשים כאשר הם מבינים שיש סיכוי שהסוף מתקרב.
הוא השלים עם העובדות.
הוא מפחד. הוא ללא ספק מפחד עדיין מהרעיון שיתפסו אותו, אבל הוא גם... קיבל את זה במובן מסויים.
בפעם הראשונה שנפגשנו, הוא נראה מזועזע רק מהמחשבה שיעלו עליו, הוא פחד פחד מוות מכך. אבל עכשיו... עכשיו הוא כבר לא נראה מפוחד כמו אז.
הוא עדיין מפחד, פשוט... הוא יודע שזה מגיע לו, והוא מקבל עליו את העונש בהרכנת ראש כנועה.
זה לא נקרא תבוסה, זה נקרא לעשות את הדבר הנכון.
ואני גאה בו על כך.
הוא מודע לכך שהוא צריך להיענש, והוא לא רוצה שאני אענש ביחד איתו.
אבל אם התוכנית שלי תעבוד כמו שצריך... שנינו נצא מהתסבוכת הזאת כשידנו על העליונה.
אם זה יעבוד.
ואם זה לא יעבוד...
הלך עלינו, אבל הפעם באמת.
אני חושב.... אני חושב שעדיף להישאר אופטימיים.
"בוא נתחיל לעבוד" חייכתי אל לוקאס ומשכתי קלות בכתפו על מנת להושיב אותו בחזרה במקומו.
קירבתי את המחשב הנייד שלו ושלי קרוב יותר אלינו ואמרתי "כרגע כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעלות על הפורץ השני, בסדר?"
לוקאס הנהן בהקשבה. לפתע הוא שאל במבט רציני "יש לך במקרה קולה?"
הבטתי בו בגבות מכווצות מבלבול, מה פתאום קולה עכשיו?
"בטח, במקרר".
הוא קם וחזר כעבור פחות מדקה כשבחיקו בקבוק קולה גדול ושתי כוסות גדולות. הוא מזג קולה לתוך שתיהן והושיט כוס אחת לי בחיות ממס.
"אני אוהב לעבוד כשאני שותה קולה" הוא משך בכתפיו כמתנצל "תנסה, זה טוב".
חייכתי בשעשוע "אוקיי, בוא נתחיל".
לוקאס היה טוב.
אני הייתי בטוח שלוקאס הוא זה שיעלה ראשון על הפורץ, זה היה כל כך הגיוני. אני יודע שגם אני האקר ממש טוב, אבל אני לא הצלחתי לפרוץ את ההגנות של בלו, כלומר, של לוקאס.
כל פעם שניסיתי והתמודדתי מולו, הרגשתי כאילו אני נלחם בגאון. ברצינות, יש לי הרגשה שלוקאס הוא אחד מהאקרים הטובים ביותר שארצות הברית הולידה.
הייתי בטוח שזה יהיה הוא.
האצבעות שלו רצו על המקלדת במהירות בלתי אפשרית, כאשר מידי פעם אחת מידיו התנתקה כדי להגיע לקולה שלידו וקררר בעזרת המשקה הקר את גופו מהזיעה שבצבצה ממנו מהמאמץ שבעבודתו.
הייתי חייב להתרכז.
אמנם אני לא לוקאס, אבל גם לי לא חסר כישרון ויכולת, בלי להשוויץ.
אם לומר את האמת, די נהניתי מכך.
לפרוץ זה דבר מהנה ומאתגר משל עצמו, ולפרוץ עם החבר הכי טוב שלך בעולם, זה אפילו עוד יותר כיף.
אבל...
קיווצתי את מצחי בחוסר אמון.
זה פשוט לא יכול להיות.
"לוקאס..." לחשתי.
"כן" ראשו של לוקאס הסתובב מיד לכיווני.
"זה מוזר..."
"מה מוזר, ניק?" לוקאס נשמע מעט חסר סבלנות מהמשפטים הלא מובנים והקטועים שלי.
לקחתי נשימה עמוקה והתכוונתי לחבר משפט אחד שלם והגיוני "הפורץ הזה... הוא מוזר, הוא כאילו... גרוע בעבודה שלו...? אני יכול להגיע עד אליו, וזה אפילו לא היה קשה..."
"תראה לי" לוקאס קפץ ממקומו והתקרב אלי עם הכיסא שעליו ישב, הוא בחן במשך כמה רגעים שקטים את המסך שלי וגלגלי מוחות תפקדו במרץ ובמהירות רבה.
אם לומר את האמת, הייתי בטוח שלוקאס יעלה על זה ולא אני. לוקאס הוא הפורץ הטוב מבינינו, זה היה לי טיפה... מוזר.
"אתה צודק" לוקאס אמר אחרי בהייה ארוכה במסך המחשב שלי "אבל אתה טועה".
"אההה מה?" העברתי את ידי בשיערי בחוסר הבנה.
לוקאס הסב את מבטו מהמסך אל תוך עיניי בהבעה רצינית "אתה צודק שממבט ראשון נראה שהוא באמת האקר גרוע, אבל  אז נשאלת השאלה איך הוא הצליח לפרוץ למחשב של הנשיא? זה אומר שהוא לא האקר עד כדי כך גרוע...
שנינו יודעים שההגנות של הנשיא אמנם לא בלתי חדירות, אבל נדרש זמן ומיומנות בשביל לעבור אותם, אבל זה אפשרי.
זאת אומרת שהפורץ כן צריך להיות טוב בתפקידו, אז איך זה יכול להיות שאנחנו יכולים להגיע אליו בכזאת קלות....?"
הרהרתי בדבריו של לוקאס זמן מה. הוא אמר דברים נכונים חבילה נקודות חשיבה חשובות ובמטרידות.
בשביל לפרוץ למחשב של הנשיא צריך מיומנות ויכולת, לא כל טירון יכול לעשות את זה.
אם כך, למה הפורץ הזה כל כך חשוף לעיני כל, איך הוא הצליח לבצע פריצה כה גדולה, אך הוא לא שומר על הגב של עצמו?
אולי הוא הערים עלינו בדרך כלשהי, אולי הוא נצמד למחשב של אחד מאיתנו, או שאולי הוא איתר נקודת פריצה... זהו זה.
"מה אם הוא איתר נקודת פריצה..." היגתי את הרעיון בקול, לפתע הוא נשמע מאוד הגיוני בעיניי "מה אם מישהו השאיר לרגע את המחשב של הנשיא נטול הגנות, וכך הפורץ יכול היה לחדור לתוכו ללא מאמץ?"
עיניו של לוקאס התרחבו בהבנה ובאימה צרופה "פאק, פאק, פאק!" הוא קילל ואחז את ראשו בשתי ידיו.
"היי, היי! מה קורה?" לא הבנתי למה הוא נראה כאילו הוא עומד להתחרפן.
הוא הביט בי בבהלה ו... במשהו שלא הצלחתי לזהות לחלוטין "זה באשמתי.." הוא לחש בהלם.
עיניו הביעו אכזבה וכעס על עצמו, הוא קילל שוב "אני נתתי לו את את המחשב ללא הגנות, ניק, זה קרה באשמתי!"
לא הצלחתי להבין על מה הוא מדבר, אבל הוא היה חייב להירגע.
"אתה יכול להסביר לי למה אתה מתכוון?" שאלתי באיטיות וקולי הביע רוגע, רוגע שרצתי שלוקאס יקח ממני אליו.
לוקאס לקח נשימה עמוקה ורועדת.
"אתה זוכר את היום שבו....אהממ... השלמנו? כשהגעת אלי לבית והתנצלת שלא האמנת לי שאני לא הפורץ השני?"
הנהנתי.
בטח שאני זוכר. איך אני יכול לשכוח את היום הזה בכלל? אני כל כך שמח שהקשבתי לסטיב, אני באמת לא רוצה לעזוב את לוקאס שלי יותר לעולם.
"אתה זוכר שכשאתה הגעת אלי, אני בדיוק פרצתי למחשב של הנשיא שוב, כי רציתי לעלות על עקבותיו של הפורץ השני?"
הנהנתי שוב.
"רגע לפני שאתה הגעת אני הצלחתי לפרוץ למחשב של הנשיא, אבל כשאתה הגעת הנחתי את הכל לרגע בצד.
כמה זמן המחשב שלי היה פותח וניטרל את ההגנות של המחשב של הנשיא? חצי שעה? שעה?"
הבנתי לאן הוא חותר.
זה בהחלט היה רע. אי מאוד.
"ההגנות של הנשיא היו מנוטרלות מספיק זמן כדי שפורץ לא מנוסה יצליח לרכוב על הגל ולהישאר בפנים".
חשבתי לרגע על מה שהוא אמר לי, אבל זה לא יכול להיות, זה נשמע נכון, אבל היה פרט אחד קטן וחשוב שלא הסתדר לי.
"לוקאס..." אמרתי במצמוץ עיניים "אתה פרצת רק אחרי שכבר הפורץ פרץ למחשב של הנשיא בעבר, זאת אומרת שזה לא קרה בגללך... הוא כבר היה שם..."
לוקאס חייך חיוך עצוב "אני חושב שלא..."
הוא יכול לדבר בהגיון רק לפעמים? הוא יכול להפסיק להאשים את עצמו בכל דבר? הוא חייב להירגע.
הוא לא גרם לפורץ לפרוץ, אם הפורץ היה שם לפני כן... אולי הוא עזר לו בפריצות יותר מאוחרות, אבל הוא לא זה שהכין את הקרקע לפריצה הראשונה.
אבל עוד לפני שהצלחתי לדבר, לוקאס המשיך בדבריו
"ניק... לא, אתה צודק" לוקאס רעד "גם אני הצלחתי מקודם להגיע לפורץ השני בקלות, אבל לא אמרתי לך, כי גם בעיניי זה היה נראה מוזר.. הייתי צריך קצת זמן לחשוב על כך.
אבל אתה צודק, אני באמת חושב שהוא האקר גרוע, והדרך היחידה שלו לחדור לבפנים הייתה לאתר נקודת פריצה קלה.
אני חושב שאולי שיקרו לך במודע או שלא במודע. אני חושב שאולי הפורץ השני לא באמת פרץ, בהתחלה, אלא אני זה שנתן לו את האפשרות להיכנס"
למה הוא לא מפסיק לדבר שטויות?! הפורץ כבר היה עמוק בפנים עוד מלפני כן.
קולי היה חזק ובטוח כשדיברתי "זה לא נכון, איך אתה חושב שאני הבנתי שאתה לא הפורץ השני? כי היו פריצות כבר בתוך המחשב של הנשיא, אני איתרתי אותן, וככה הבנתי שזה לא אתה..."
לוקאס נענע בראשו לשלילה. ההוא היה עקשן בעניין הזה בדיוק כמוני.
"משהו פה לא הגיוני" הוא אמר בקול חלוש "אני בטוח שלהאקר הזה יש יותר שכל מיכולת, הוא עובד עלינו. אני בטוח בכמעט מיליון אחוזים שהוא לא יודע לפרוץ למחשב של הנשיא והוא נעזר בי".
לא הצלחתי להבין למה לוקאס כל כך דבק ברעיון שלו. לי זה נשמע לא נכון ואפילו מעט... מגוחך. אבל לוקאס הוא לא מגוחך כאשר זה מגיע לנושאים בסגנון הזה.
אם הוא חושב שיש פה משהו מסריח, אז אני איתו. אפילו שאני לא מבין מה. אבל אני בטוח שאנחנו נצליח לעלות על זה במוקדם או במאוחר, אף אחד לא מצליח לברוח לנצח.
הבטתי אל תוך עיניו היפות והבהירות של החבר שלי "מה אתה מציע לעשות?"
הוא נאנח "תו לי רגע, טוב?"
הוא לא חיכה לאישור שלי, אלא הסתובב בחזרה אל המחשב ובדק כמה דברים. עקבתי אחר פעולותיו המהירות, הבנתי מה עושה.
מיהרתי לעמוד מאחורי גבו, אך שמרתי על מרחק קצת ממנו, רק למקרה שהוא לא אוהב אנשים שיושבים לו על הצוואר בזמן שהוא עובד.
הוא הצליח להגיע עד למחשב של הפורץ השני, והוא חיטט בחפציו האישיים. אך הפורץ באמת היה חכם.
לוקאס נשך את שפתו התחתונה לפני שאמר בתסכול "הוא לא השאיר אחריו דבר, המחשב ריק...".
אם המחשב שלו ריק, זה אומר שאין לנו שום כיוון חקירה בנוגע לאיש הזה, בנוגע לפורץ, הוא לא השאיר שום פרט אישי במחשב. זה בהחלט צעד חכם מבחינתו.
חשבתי על האפשרויות המעטות שנשארו לנו בזמן שלוקאס תלה בי עיניים וחיכה למוצא פי.
רק אפשרות אחת נראתה לי הגיונית ואםילח די מוצלחת למצב שלנו "נשאיר הודעה?"
עיניו של לוקאס הצטמצו לרגע במחשבה על הרעיון שהעלתי "אתה צודק" הוא אמר לבסוף "אנחנו צריכים להבין מה המטרה שלו, וכך אולי נבין לבד מיהו באמת. רעיון טוב, ניק" לוקאס חייך אלי חיוך מתוק.
נתתי ללוקאס לעשות את החלק הזה. הוא כבר היה בתוך המחשב של הפורץ השני, כל שהארץ ההודעה לא הייתה תהליך קשה או ארוך.
השארנו לו רק הודעה אחת קטנה וקצרה.

מי אתה? ומה אתה רוצה?

***************************************
היי,
אני רוצה להודות לכם שאתם קוראים מדהימים ומופלאים.
תודה רבה💙

מקווה שאהבתם את הפרק:)

לילה טוב🌙