Blue (boyxboy)

לוקאס- פרק 32

תכננתי לצאת מהעבודה בשעה שש וחצי, אבל זה לא הסתדר לי בסוף, היה שולחן אחד שדרש את תשומת ליבי והתפניתי משם רק בשעה שש ארבעים ושבע בדיוק. מה שאומר שאני אאחר לפגישה שלי עם דרו.
הורדתי את המדים שלקחתי בהשאלה במהירות והחזרתי אותם למקומם, דיברתי מוקדם יותר עם הבוס שלי והוא אישר לי לצאת מוקדם מהמשמרת. אני חושב שהוא עדיין לא האמין לי לגמרי בדבר בריאותי ועל כן הוא הסכים ברצון ("כמובן! בטח, בטח!" מלווה ביותר מידי תנועות ידיים) לשחרורי המוקדם הערב.
לא היה אכפת לי באמת מה הסיבה לכך, רק שמחתי שהוא הסכים לי לצאת מוקדם.
הסתלקתי מהמקום מבלי להביט לאחור פעם אחת, אפילו לא כדי לראות את המבט החשדני שהמלצרית ההיא ממקודם נעצה בי בזמן שהלכתי במהירות לכיוון היציאה. 
בדרך הוצאתי את הפלאפון והקלדתי לדרו במהירות שאני אאחר קצת הוספתי סמיילי מובך שנראה לי התאים למלל ההודעה.
ניסיתי ללכת במהירות המרבית שבה רגליי הצליחו ללכת, אבל נאלצתי בסופו של דבר להאט מעט אחרת הייתי קורס על הרצפה, זה היה קשה מידי ללכת כל כך מהר לאורך זמן ארוך. מצטערת, דרו, ניסיתי.
לא הרגשתי נעים שאני נותן לדרו לחכות לי, הרי קבענו בשעה מסויימת, ואני הייתי אמור להיות שם בשעה הזאת בדיוק, לא נעים לי לאחר, אבל לא הייתי לי כל כך ברירה.
בסופו של דבר הגעתי לפתח המסעדה, עמדתי והתנשפתי מעט, רציתי להסדיר את נשימתי לפני שאכנס ואפגש עם דרו.
אך עוד לפני שהספקתי להסדיר במעט את נשימותיי גוף זר קפץ עלי מאחור. פלטתי צרחה גבוה ולא גברית בכלל, וכמעט נפלתי על המדרכה. אך באותה המהירות שבה הגוף קפץ עלי הוא גם ירד ממני והספיק לתפוס אותי לפני שאתרסק בצורה מרשימה.
הצחוק שלו היה כל כך נעים, שזה היה מנוגד לגמרי למה שהוא ניסה לגרום לי.
ברגע שהרמתי את עיניי לכיוון הצחוק, פניו של דרו נגלו לפניי, מחוייכים ועליזים למדי, הוא בהחלט היה מצב רוח טוב היום "תשמור על הגב שלך" הוא חצי נזף בי וחצי צחק.
"אתה לא נורמלי!" קראתי ומצאתי את עצמי מתנשף אפילו יותר ממקודם.
דרו רק המשיך לצחוק ונכנס לחנות כשאני צועד מאחוריו לא משועשע כלל.
דרו תפס את השולחן בקצה הימני של החנות, כך שלא היינו קרובים לאף אחד, היינו די מבודדים מהכלל, מה שמצא חן בעיני.
"טוב לראות אותך, לוקאס" דרו קרא בשמחה.
לא יכולתי שלא להדבק מההתלהבות הכמעט ילדותית שלו ואמרתי בחיוך שלט הצלחתי לעצור "גם אותך, קטין".
הכינוי שהצמדתי לו רק גרם לו לפרוץ בצחוק מחודש וממכר.
'אוי, הוא כל כך חמוד' נאנחתי והבטתי בו. הערב הוא היה אנרגטי יותר מהלילה הקודם. מעניין אם יש סיבה מיוחדת לכך, או שהוא פשוט תמיד כל כך חמוד ומלא באנרגיות.
דרו הזמין שוקו ענק עם קוביות שוקולד בתוכו והמון קצפת מעל. קטין.
למרות שלאחר שיכנועים רבים מצידו, אני נאנחתי בהכנעה והזמנתי גם אני את אותו השוקו שהוא לא הפסיק לדבר בשיבחו ולהלל אותו, חסר לו שהשוקו לא יהיה טעים. הבטתי בדרו היושב מולי מחוייך.
האמת, הוא היה חלומי.
התכוונתי לשוקו, השוקו היה חלומי.
דרו שתה מהקשית בקולניות מוגזמת "איך ישנת?" הוא שאל באגביות.
"טוב" שיקרתי והכנסתי כפית מלאה בקצפת מתוקה לפי.
דרו הביט בי והרים גבה, יודע שאני משקר לו, הסמקתי "לא... לא משהו" אמרתי לבסוף ושיחקתי עם הקפצת שבכוסי.
"רואים עליך..  אתה נראה רע כמעט כמו אתמול" הוא אמר בתמימות ובחוסר טאקט.
הפסקתי לשחק עם הקפצת, הרמתי את ראשי ונעצתי בו את עיניי "תודה".
הוא הסמיק ומיהר להתנצל ביותר מידי תנועות ידיים "לא! נו, לא התכוונתי לזה ככה! אתה לא נראה רע, אתה נראה טוב, ברצינות! במיוחד עם השיער הכחול שלך" הוא מלמל את החלק של השיער "אני מת עליו. בכל אופן, התכוונתי שאתה נראה רע כמו אדם שעבר עליו לילה נורא ו-"
קטעתי את דבריו והתאפקתי שלא לפרוץ בצחוק לנוכח תגובתו "הבנתי".
הוא הנהן קלות "ישנת בכלל?" המשיך לשאול והטה מעט את ראשו הצידה כשהביט בי.
"כן" אמרתי והעברתי יד בשיערי הכחול שדרו אמר שהוא כל כך אוהב. חייכתי כשראיצי את מבטו של דרו עוקב אחר תנועות היד שלי בשיערי הכחול "אבל... לא טוב".
"סיוטים?" הוא התיק את מבטו משיערי אל עיניי.
הנהנתי.
הוא הביט בי בהבנה. השתררה שתיקה כמה רגעים אבל לבסוף דרו הפר אותה לפני שהיא נהפכה למביכה מידי  "אם... אם אתה רוצה, אתה יכול לדבר איתי כשאתה מתעורר, אם זה יעזור לך" הוא אמר בהתחשבות מתוקה.
חייכתי חיוך אמיתי "תודה" לחשתי.
בשאר הערב דרו חזר למצב הרוח הקופצני שלו, הוא אמר לי שהיום לא היה לו בכלל אימונים (שיערתי שכנראה זו הסיבה לעודף האנרגיה שלו), ושהוא היה עסוק בלעזור לאבא שלו בבית, ובלצפות בסרטים בטלוויזיה.
הוא ביקש שאספר לו גם עלי אז אמרתי לו שהיום שלי לא היה מעניין במיוחד, אני רק עבדתי. אבל הוא ביקש שאספר לו על העבודה שלו, הוא התלהב מכך שאני ממלצר, הוא רצה שאספר לו סיפורים מצחיקים או מביכים שקרו לי בעבודה. בחצי חיוך סיפרתי לו על רגעים מצחיקים שהיו לי במסגרת עבודתי. כמובן שהיו גם סיפורים רעים, אבל העדפתי לוותר עליהם, לא רציתי שהם יעכירו את מצב הרוח הטוב שבשולחן.
לאחר ששילמתי על השתייה שלנו (אני התעקשתי לשלם למרות שגם דרו התעקש שאני לא צריך להחזיר לו כסף, כי אנחנו חברים. אבל הפעם  לא ויתרתי בקלות, אני ניצחתי) הסתובבנו קצת בסביבה, דרו לקח אותי לפארק שעשועים קטן שבו הוא השתולל כמו ילדון, או אולי כמו... קטין וגרר אותי אחריו כשאני לא מפסיק לצחוק.
אחרי שטיילנו עוד קצת, והשעה כבר הייתה תשע וחצי הוא לקח אותי למסעדה שהייתה באיזור, הוא אמר שהיא מסעדה זולה יחסית והאוכל בה מעולה.
דרו הזמין פיצה (אל תשאלו אותי מי מזמין פיצה במסעדה), אני הזמנתי פסטה ברוטב שמנת פטריות שדרו עזר לי לאכול.
דרו לא הפסיק לספר לי סיפורים מצחיקים ושגרמו לי לחייך ולצחוק ללא הרף, הוא אמר לי שכאשר אני צוחק כל הגוף שלי זורח!
לפתע הפלאפון שלו צלצל וקטע לרגע את השיחה שניהלנו.
"היי, אבא" דרו צעק כאילו אביו נמצא במרחק כמה מטרים ממנו ולא מבחין בו בן המון האנשים (לא שהיו פה המון אנשים..).
"מה?.... אהה, כן.... בטח... כן, אל תדאג.... קרוב... יש לי מפתחות, אתה יכול ללכת... ביי".
זו השיחה הכי קצרה שהייתי עד אליה בחיי.
דרו החזיר את הפלאפון לכיס מכנסיו "אבא שלי רק רצה לוודא שיש לי מפתחות לבית, כי הוא יחזור רק מחר" הוא משך בכתפיו.
"עכשיו אפשר להמשיך, איפה הייתי....? אהה!"
לא הייתי צריך להזכיר לו בכלל איפה הוא היה, כי הוא נזכר בעצמו.
זה היה אחד הערבים הכי מהנים שהיו לי בחיי, דרו ידע איך לגרום לי לחייך ולשכוח לזמן מה את כל הצרות שלי.
אך בסופו של דבר השעה הייתה כבר ממש מאוחרת. היינו צריכים לחזור.
"כן, מאוחר כבר" דרו אמר ופשפש בכיסיו אחר המפתחות "אני מאוד נהנית-" לפתע תנועיו נעשו מהירות ופרועות יותר, הוא הפך את כיסי מכנסיו על בורם אך הם היו ריקים.
"פאק" הוא קילל "המפתחות לא אצלי".
יכולתי לראות שהוא לא עשה את זה בכוונה, הוא באמת שכח את המפתחות בבית, או שאולי איבד אותם, אבל הוא לא העלים אותך בכוונה.
ואני הייתי חייב כל כך הרבה לילד הקטין הזה שלא חשבתי פעמיים לפני שהצעתי "רוצה לישון אצלי הלילה?" 
הבעת הפנים המופתעת של דרו העידה על כך שהוא לא חשב שאציע לו את זה.
"אתה בטוח...?" שאל בהיסוס, כאילו הוא לא רוצה להעיק עלי.
"כן" מיהרתי להנהן.
הוא חייך בהקלה "כן, תודה".
יצאנו מהחנות והפעם אני הובלתי את כל הדרך עד לבית שלי. בחוץ היה חושך סמיך, אמנם עדיין הייתה תנועה ברחובות אבל החושך היה כבד. נוכחותו של דרו לידי בהחלט נעמה לי. גם אם הוא לפעמים דיבר יותר מידי.
בשלב מסויים כבר הפסקתי להקשיב כי לא הצלחתי להבין על מה הוא מדבר, אבל הוא כאילו לא הבחין בכך והמשיך לפטפט עד שהגענו אל הבית שלי.
פתחתי את הדלת ונכנסנו פנימה "קצת קטן..." גירדתי בעורפי במבוכה.
"אתה צוחק עלי?!" הוא העביר את מבטו על ביתי "אני מת על זה!" נראה לי הוא רק רצה לגרום לי להרגיש בנוח יותר, הערכתי את זה מאוד.
נתתי לו אחת מהפיז׳מות שלי והראיתי לו איפה המקלחת. כשהוא יצא הוא התנחל לי בסלון לזמן מה, ולבסוף החליט ששם הוא ישן, מה שהיה מעולה מבחינתי.
הוא לא התעקב יותר מידי בשינה שלו, בשעה שתיים עשרה וחצי בדיוק, הוא בירך אותי בלילה טוב  מתוק ושכב לישון. כעבור שלוש ורבע דקות שמעתי כבר את הנחירות החלושות שלו ששיחררו חיוך מבין שפתיי.
אבל אני לא יכולתי לישון, לי הייתה עבודה לעשות. עשיתי מקלחת ארוכה וטובה, לבשתי בגדים חמימים ונעימים, וידאתי שהבית שלי נעול היטב, ולקחתי בקבוק קטן של קולה מהמקרר.
אחרי שווידאתי שדרו אכן יישן, ויכול להיות שהבאתי בו קצת יותר מידי זמן. הוא היה כל כך חמוד כשהוא ישן, הוא נראה כל כך רגוע ומאושר ו...יפה. לא הבחנתי בכל עד כה, אבל דרו היה ממש נאה.
הייתה לי עבודה לעשות. ניתקתי את מבטי מגופו.
פתחתי את המחשב נייד שלי והתחלתי בפריצה. אסור שדרו יידע שאני פורץ למחשב של הנשיא, אסור לו, אחרת הוא עלול גם להסתבך בצרות ארורות, וזה הדבר האחרון שאני רוצה.
לא היה לי קשה לפרוץ אחרי הפעמים הקודמות, הפריצה לקחה המון זמן אבל היא הייתה קצרה יותר מהפעמים הקודמות.
"נכנסתי..." לחשתי בחיוך. כל פריצה הייתה עוד ניצחון קטן בשבילי. למרות שהניצחון הזה מלווה בעצב, כי אני אפסיד לנצח את ניק.
לא, אני כבר הפסדתי אותו מקודם. תפסיק לחשוב עליו!
אבל בדיוק באותו הרגע דפיקות רמות נשמעו על דלת ביתי. כמעט כאילו מישהו מכה בדלת עם פטישים.
קפאתי בפחד, אני אבוד, הם עלו עלי, המשטרה עלתה עלי, או שניק סיפר להם, זה לא משנה. אני אבוד, זה הסוף של לוקאס.
הבטתי בשעון, השעה הייתה דקה לשתיים, וזו הייתה שעת מותי.
הדפיקות התחזקו אף יותר, נשמע כאילו הדלת שלי הולכת להישבר בכל רגע.
דרו הזדקף במיטתו בבלבול "מה הרעש הזה? למה עושים שיפוצים דווקא כשאני מנסה לישון?" זה היה נשמע חמוד בעיניי אם זה לא היה במסגרת המצב הזה.
צעדתי לדלת במהירות לפני שאשתפן ואתחרט על כך, מקבל עלי את גורלי האכזר שהבאתי על עצמי ופתחתי אותה לרווחה.
הבטתי המום במי שעמד מאחורי הדלת ועיניי נפערו לגדלים בלתי אפשריים, אני באמת הסתבכתי הפעם.

***************************************
היייייי
איך עובר החופש שלכם עד כה?

עדיין מעדיפים את ניק? תראו את דרו, לא חושבים שהוא מתוק אמיתי:)

תודה רבה לכם שאתם קוראים את הסיפור שלי💙🖤💙