אנה עכשיו בבית הספר, אני בבית במיטה, הדלת נעולה כדי שאבא לא יוכל להיכנס.
בעוד עשר דקות אני צריכה לצאת לעבודה, אני עובדת בחנות גלידה. זה בסך הכל עבודה בסדר עד שמגיע איזה אבא אחד עם הילדים הקטנים והרועשים שלו ומתחיל לבחור לכל אחד מהם גלידה וכל אחד צועק בתורו "לא אבא אני לא אוהב את זהה אני רוצה את הטעם הזה, לא התחרטטי אני רוצה את הטעם הזה" ובינתיים אני עומדת ומחכה להזמנה שלו ושל הילדים המפונקים שלו.
ולא רק זה שגם יש עוד לקוחות שמחכים ומתחילים להוציא את העצבים שלהם עליי!!
כמו שהבנתם אני בנאדם מאוד סבלן.
ירדתי במדרגות וראיתי את אלנה חותכת סלט במטבח. היא הסתכלה עליי בסלידה, המבט הקבוע שלה כשהיא רואה אותי או את אנה. יצאתי מהבית וראיתי את אביגיל אחת החברות הטובות של אנה.
היא זיהתה אותי והתקרבה.
"היי אלכסנדרה מה קורה?"
"אמרתי לך כבר להפסיק לקרוא לי ככה" עניתי לה בעצבים.
"וזה יפסיק לעצבן אותך?" שאלה.
"כןן" עניתי נחרצות.
"אז מה כל הכיף בזה?" היא שאלה במבט ממזרי והתחילה לצחוק.
"ממש מצחיק גולי, ממש מצחיק" עניתי ביובש.
"אני רואה שעדיין לא הורדת את הצבע הכחול מהשיער" "אני רואה שהראייה שלך בסדר"
"אז יש לך חוש הומור אחרי הכל. אולי הוא קצת רעועה אבל בכל זאת הוא נמצא" היא גיחחה.
"את הולכת לעבודה?" שאלה
"כן"
"אוקיי, אז בהצלחה לך"
"אוקיי, אז תודה לך" חיקיתי את קולה והיא צחקה, חיבקה אותי והלכה לדרכה. אני שמחה שיש לאנה אותה ואת מיקה, הן עושות לה טוב ומה שעושה לאנה טוב עושה לי טוב. במחשבה זו עשיתי את דרכי לעבודה.
כרגיל כל זמן העבודה חשבתי מתי אני יעוף כבר מהמקום המצחין הזה ואז חשבתי שאני חוזרת אחר כך הביתה שזה מקום לא יותר גרוע מזה, אם לא יותר, ואז חשבתי על כמה אני רוצה להישאר במקום המצחין הזה.
סיימתי את העבודה ועשיתי את דרכי חזרה הביתה, הכל היה רגיל אבל באותו זמן לא רגיל, אני לא יודעת איך להסביר את זה, פשוט היתה לי תחושת בטן שעומד לקרות משהו לא טוב, וכשקורה לי משהו לא טוב, אז זה משהו ממש גרוע.
פתאום קפץ מולי חיים, אחד הערסים של העיירה.
"אז מה דבורנית כחלחלה כמוך עושה במקום שכזה?" הוא שאל עם מבט פולשני בעיניים.
"אני רואה שעשיתה תחקיר באינטרנט על פרחים בצבע כחול" אני עונה בלי לענות על שאלתו.
"אוו את ברוח קרבית היום דבורנית קטנה שלי?"
"אני מתחלחלת רק ממחשבה על להיות דוברנית, אז להיות דובורנית שלך,זה כבר עובר כל גבול, ובשביל לתאר לך כמה זה עובר את הגבול תדמיין אותי בשירותי בנים בבית ספר מקיאה" אני עונה בארסיות.
"אז אני יוסיף עוד משהו לדמיון הזה שלך והוא שאני מחזיק את שיערך כדי שלא יתלכלך"
"תאמין לי שאני מעדיפה לעשות פוני מאשר שתיגע לי בשיער"
"למה את שונאת אותי?" הוא שואל
"אני לא שונאת אותך" אני עונה בחיוך, "אני מתעבת אותך" אני ממשיכה את המשפט עם חיוך יותר גדול וגיחוך.
"זה ממש מעליב" הוא עונה.
"ואתה חושב שאכפת לי כי..?"
"ממ..כי..אנ..ל.." הוא התחיל לגמגם אך עצרתי אותו. "תחסוך ממני טוב?" אמרתי ונכנסתי הביתה בהקלה, אך נזכרתי שנכנסתי הביתה, ומועקה הזדחלה לתוכי עוד פעם, ואז כשראיתי את דוד רצתי לחדר ונעלתי אותו,הסתובבתי וגיליתי שאנה נרדמה לי על המיטה. הורדתי את בגדיי ושמתי פיג'מה ונכנסתי למיטה, לא באמת היה אכפת לי שאני מלוכלכת פשוט הייתי עייפה ורציתי את קירבתה של אנה. נשכבתי ונתנתי לה נשיקה והיא בתגובה הסתובבה אליי וחיבקה אותי, וכך נרדמתי בזרועותיה לשינת לילה מתוקה.
YOU ARE READING
מה שכלוא בפנים
Fantasyאלכס היא ילדה לא כל כך מעורבת חברתית בלשון המעטה. יש לה בעיות בבית הספר, יש לה בעיות בבית, יש לה בעיות ברחוב אבל יש לה מקום מפלט אחד והוא - אנה אחותה התאומה. הם יודעות הכל אחת על שניה ולא מסתירות דבר, אך יום אחד מישהי מבית הספר מגלה את סודה הגדול של...
