מה שכלוא בפנים

פרק 10

אחרי מה שאמרתי אתמול למאי ירדתי לכניסה לאכסניה ופגשתי שם את הפקידה שהבמשך הערב גיליתי שקוראים לה סיוון.
עשינו מה שהיא רצתה, כאילו היא עשתה מה שהיא רוצה אני פשוט ישבתי ונתנתי לה, כל הזמן חשבתי על מאי ועל הבעת פניה כשעזבתי, זה לא יצא לי מהראש, ופתאום סיוון קטעה את מחשבותיי ואמרה בכעס, "את בכלל לא משתפת פעולה". הסתכלתי עליה ואמרתי בקול חסר רגש, "למיטב ידיעתי אני לא מתנגדת, מה שאומר שאני כן משתפת פעולה". פניה קיבלו גוון יותר אדום ממקודם. "את לא עומדת בעיסקה שלך" אמרה ברוגז. הבטתי בה ואמרתי רק, "צודקת". היא הביטה בי במבט מופתע, ניצלתי את ההיזדמנות הזאת, ולקחתי את הבגדים שלי והתיק ויצאתי מדלת ביתה, שהיה חמישה בתים מהאכסניה הרעועה.

לא חשבתי לאן ללכת פשוט נתנתי לרגליי להוביל אותי, וכשהרמתי את ראשי ראיתי את דלת החדר בו עזבתי את מאי. התלבטתי אם אני צריכה לעזוב אותה או לדבר איתה, וחשבתי לא זה ולא זה, אבל הרגש עשה את שלו וגרם לידי לנקוש קלות על דלת החדר. לא היה מענה אז נקשתי יותר חזק, מה שגרם לדלת להיפתח קלות. פתחתי את הדלת לרווחה ולא ראיתי אותה, ולא רק אותה, אלא גם את כל הדברים שלה. היא עזבה. ידעתי שזה יקרה, זה תמיד קורה. הסתובבתי על עקביי ויצאתי מהאכסניה. לא ידעתי לאן ללכת אז החלטתי לשוטט קצת בעיירה. השפלתי את ראשי כל הדרך, מתביישת במה שאמרתי לה, היא רק רצתה לעזור לי ואני התנהגתי מגעיל. כהרגלי.

לפתע שמעתי רעשים מהרחוב ליד והחלטתי להתקדם לעברם. הגעתי לתחילת הרחוב בו שמעתי את הרעשים. הייתי המומה. הרעש ששמעתי לא היה סתם רעש, זה היה מוזיקה. הם עושים מסיבת רחוב! היה שם הכל - ציורי פנים, שתיה, אוכל, תחפושות - אנשים רקדו בכל פינה והיה דחוס וחנוק. אין לי מה להפסיד אם אני ישאר פה קצת לנקות את הראש, אז החלטתי ללכת לשתות.
כבר אחרי חמש דקות הספקתי לשתות חצי בקבוק וויסקי. הרגשתי אושר, חסרת דאגות, משוחררת. יכולתי לעשות הכל בלי לדפוק חשבון לאף אחד! וזה מה שהלכתי לעשות. הלכתי למרכז הדוחק והתחלתי לרקוד עם כולם. האנרגיות היו בשמיים, הרגשתי סוף סוף אני. בלי מסכות, בלי הסתרות.

המשכתי לרקוד עוד הרבה זמן עד שהרגשתי את רגליי מתחילות לכאוב אז החלטתי לעשות עצירה קטנה ולנוח בצד. התחלתי לפלס את דרכי בין הרוקדים כשפתאום ראיתי מזווית עיניי שליד הדוכן אלכוהול עומדת מישהי עם שיער בלונדיני שזיהיתי אותה מיד. מאי. אני חייבת ללכת לבקש ממנה סליחה על מה שאמרתי, אז התחלתי לעשות את דרכי לכיוונה. זה היה קשה, כולם נדחפו עליי והוציאו אותי ממסלולי אבל המשכתי לדבוק בדרכי לכיוונה. ככל שהתקדמתי יותר ראיתי שיש מסביבה קבוצת בחורים שנדבקו לכל איזור בגופה והיא לא בדיוק שמה לב לזה כי היא...כי היא מחוקה משתייה. הם מנצלים אותה! חבורת חארות אני יראה להם מה זה. הכעס הגביר את רצוני להגיע אליה והתחלתי לדחוף אנשים מדרכי, הרבה מהם התחילו לצעוק עליי ולקלל אותי, אבל לי לא היה אכפת, יש לי מטרה. להוציא את מאי מהתסבוכת הזאת לפני שהכל ידרדר, לפני שזה יגיע למקומות לא טובים. הגעתי אליה ומשכתי ממנה את הבחור שעמד הכי קרוב אליי.
"תעזבו אותה!" צעקתי עליהם בכעס. בחור עם שיער שטני צחק ואמר, "ילדה תעופי מפה את מפריעה לנו" הוא סימן לי בידו להתרחק.
"אוו אני מבינה שאתה דפוק מידי בשביל להבין, אז אני יסביר לך יותר לאט. תוריד. את. הידיים. שלך. מחברה. שלי!" אמרתי בטון מאיים. הוא הביט בי מופתע.
"היא חברה שלך?" היא סימן בידו על מאי. חייכתי אליו כסימן לזה שאני רצינית ולא עובדת עליו.
"כ-כאילו אתם זוג?" הוא שאל מבולבל והוסיף לסימון גם אותי. הבטתי בו כמה רגעים.
"אוקיי אני מבינה שאתה דביל, אז אני אגיד את זה עוד פעם אחת אחרונה, תעזוב אותה עכשיו, אתה סתם מבזבז לי את הזמן" אמרתי חסרת סבלנות.
"לא לא לא, את לא מבינה. החברה שלך הרשתה לנו, היה לנו דיל" הוא אמר בביטחון.
"אני חושבת שאתה לא מבין. זה לא מעניין אותי מה היא עשתה, היא באה איתי. עכשיו" אמרתי לו מבהירה את כוונתי.
"היא לא. היא עשתה איתנו דיל שהיא תיתן לנו לעשות איתה מה שאנחנו רוצים" אמר באותו קול כמו מקודם.
"ונגיד שאכפת לי מהדיל הזה, מה הוא היה?"
"הדיל היה שאנחנו נקנה לה שתיה והיא בתמורה תתן לנו לעשות מה שאנחנו רוצים איתה". הרמתי את גבותיי, והפנתי את מבטי אל מאי. היא לא הייתה איתנו, היא כאילו הייתה בעולם משלה. עיניה הביטו לפנים ופיה היה פעור לרווחה, רוק התחיל לנזול במורד סנטרה והיא נגבה אותו עם השרוול, שראיתי שהיה מלוכלך מקיא, הבטתי על החלק התחתון של גופה וראיתי שהוא מלא בחתיכות קיא, הרגשתי גוש חומצי עולה בגרוני ובלעתי אותו במאמץ. החזרתי את מבטי אל הבחור השטני.
"זה לא מעניין אותי, היא באה איתי עכשיו" אמרתי במהירות ולקחתי את ידה של מאי ואת התיק שלה שהיה מונח לידה והתחלתי להתקדם במהירות את תוך גוש האנשים. חמשת הבחורים התחילו לצעוק ולדחוף אנשים במטרה להגיע אלינו, אבל אנחנו היינו קטנות יותר וזה עבד לטובתינו, היה לנו יותר קל לעבור בין האנשים ועשינו את זה ביותר מהירות מהחבורת גוצ'ים האלו.
הבטתי לאחור ולא ראיתי אותם יותר ונשמתי לרווחה, פתאום שמעתי את קולה של מאי.
"די תעזבי אותי אני רוצה ללכת לשם" אמרה בקול ילדותי והצביעה לעבר נקודה לא ידועה, ראיתי שהיא קלטה שזה לא הכיוון אליו היא התכוונה, על פניה נראה בבירור בילבול והיא התחילה להסתובב מסביב עצמה ולחפש את המקום אליו היא התכוונה בדבריה, אך עד מהרה התייאשה.
"את לא הולכת לשם" אמרתי בהחלטיות.
"אבל נהנתי" אמרה בבכינות ורקעה ברגלה.
"אמרתי לא" עניתי לה באסרטיביות והיא הבינה שאין לה סיכוי לנצח פה אז היא פשוט שירבטה את שפתיה והלכה אחרי בלי התנגדות. הבטתי בה מאחורי גבי, היא עוד פעם חזרה לרחף. היא היתה נראית כל כך יפה ככה, למרות כל הקיא והריח החריף של האלכוהול שנדף מפיה והרוק שנזל משפתייה האדומות. לפתע מבטה נח עליי והבנתי שנעצתי בה עיניים, באתי להסיט את מבטי אך ראיתי שלשונה יוצאת מפיה כיאלו היא נחנקת והבנתי. היא עומדת להקיא. לקחתי את ידה בידי הפנויה ורצתי אל סוף הרחוב שהיה קרוב מאוד ובדיוק כשהגענו היא התקופפה ליד הקיר והוציאה את כל מה שעוד נשאר בתוכה ולא יצא בסיבובי הקיא הקודמים. זה נמשך הרבה זמן, זה היה קשה לעמוד שם מעליה וללטף את גבה בזמן שהיא מקיאה את כל תכולת קיבתה, משמיעה קולות שהעלו בי חלחלה ורצון להקיא.
בסופו של דבר היא הפסיקה להקיא והמשכנו ללכת. לא היה לנו מיקום ספציפי אליו פנינו, פשוט הלכנו.

אחרי הליכה מרובה מאי עצרה.
"אין לי כח יותר" אמרה בעייפות וגיהוק נפלט מפיה, היא שמה את ידה על פיה ואמרה בחיוך עייף, "אופסי". צחקתי וליטפתי את הלחי שלה, "אנחנו עוד מעט נעצור" השבתי. היא רטנה אך לא הוסיפה להגיד עוד שום דבר והמשיכה ללכת בגרירת רגליים.
המשכנו לצעוד ובאיזשהו שלב גרירת הרגליים של מאי הפכה לחצי הליכה מצידה חצי גרירה מצידי, היא הניחה את ראשה על כתפי והמשיכה לצעוד מתוך שינה. עצרנו כמה פעמים בגלל שהיא הקיאה אך ישר המשכנו בדרכנו. הבטתי בבגדיה שהיו מלוכלכים מקיא ולכלוך, היא חייבת להתקלח. המשכנו לצעוד עוד קצת עד שאוזניי שמעו קול מים זורמים, והתחלתי ללכת לכיוונו. המשכנו לצעוד אחרי הרעש וראינו שבעמק מתחתינו יש נהר עם מים צלולים שזורם עד האופק. לקחתי את מאי וירדתי לנהר, אולי אין לנו סבון אבל רציתי לפחות להוריד ממנה את כל הליכלוך ולהחליף לה בגדים. הורדתי ממנה את החולצה והמכנסיים והשארתי אותה עם הלבשה תחתונה וכך עשיתי גם אני. קירבתי אותה למים ותיישבתי בתוכם ומיקמתי אותה בין רגליי כשהיא קצת שוכבת, שפתייה רעדו קצת מהקור אך הצמדתי אותה קרוב אליי בכדי לנסות לחמם אותה כמה שיותר ולבסוף התחלתי להעביר את ידי על גופה בכדי להוריד את הלכלוך שהתקשה עליו, זה היה קשה בהתחלה כי אתם יודעים, זה קצת קשה להיות מרוכז במשהו כשהתחת שלך קופא ואין לך בו תחושה, אבל התגברתי על זה בסופו של דבר. הבטתי בה ברכות כשהיא נצמדה אליי עוד יותר והמשכתי לנקות אותה. כשסיימתי, הלכתי לתיק שלה והוצאתי ממנו חולצה חמה ומכנסיים טרמים והלבשתי אותה בהם. הרמתי אותה והנחתי אותה על אבן גדולה ויחסית ישרה, קיפלתי כמה חולצות רכות והנחתי אותם מתחת לראשה ושמתי מעליה את המעיל והסוודר שהכניסה לתיק. התלבשתי גם אני בבגדים חמים ונשכבתי לידה, שמה מעליי את המעיל והסוודר שלי. הבטתי בה, היא נראית מלאכית כשהיא ישנה, פניה כל כך חסרי דאגות, ואז נזכרתי במילים שאמרתי לה אתמול בלילה והתכווצתי, ראיתי שקר לה אבל לא רציתי להתקרב אליה יותר מידי כדי שבבוקר היא לא תקום ותכעס עליי, אז הורדתי את המעיל שלי מעליי והנחתי אותו מעליה, התרחקתי ממנה קצת והפנתי אך גבי אליה ועצמתי את עיניי.

במשך כמה דקות עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם אך לא הצלחתי, הסתובבתי אל מאי והבטתי בה, לא יכולתי להתאפק וקמתי ממקומי והתקרבתי אליה, נשענתי מעליה, הבטתי בבגדים שהיו מתחת ל"סמיכות" שלה ומחשבותי נדדו אל חבורת הבחורים שראינו מוקדם יותר היום, או יותר נכון על הרצון שלהם, רציתי אותו גם. רציתי לראות אותה עירומה, רציתי להיות איתה עירומה, בלי שום חציצות, רק גוף אל גוף, ושהיא תביט בי בעניים הכחולות שלה כמו שהיא תמיד מביטה בי. לאט לאט הורדתי מעליה את המעילים והסוודר והתחלתי למקם את עצמי מעליה. ידי התקדמה אל עבר חולצתה והתחילה להרים אותה.

מצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות, מקווה שתהנוו❤