מה שכלוא בפנים

פרק 6

השעה 6 בבוקר. לא נרדמתי כל הלילה. לא יכולתי. בכיתי בדממה. נפלתי לבור שחפרתי לעצמי. ונפלתי לשם עמוק מאוד, כך שאני כבר לא יכולה לראות את היציאה.

קמתי בהמיטה באי רצון ובאתי לכיוון הדלת, באותו הרגע שפתחתי את דלת חדרי, גם הדלת מולי נפתחה.
העיניים שלה היו כבויות, חסרות רגש, לעומת העיניים שלי שהיו אדומות ונפוחות. היא הביטה בי לכמה רגעים במבט ריק והמשיכה ללכת לכיוון המדרגות. פלטתי יבבה בלי להתכוון, ומיד כיסיתי את פי בידי, נכנסתי לחדר ונעלתי אותו, החלקתי לכיוון הרצפה והתחלתי לבכות. שוב.

את רוב היום העברתי במיטה, חוץ מהפעמים שהלכתי להתפנות, וגם עליהם חשבתי שמיותר לקום, שעדיף לקחת חיתול ולהישאר כל היום במיטה. לא אכלתי, וגם לא הרגשתי צורך לעשות זאת.

נשארתי עוד מה שעות במיטה ולפתע שמעתי מישהו עולה ללמעלה בצעדים כבדים. לא הצעדים של אנה. האינסטינקטים שלי התחילו לפעול, לקחתי את הסכין מטבח שנמצאת מאחורי המיטה שלי והלכתי להתחבא מאחורי הדלת. הוא לחץ על הידית, אבל היא הייתה נעולה. שמעתי אותו מתעסק עם המנעול. הוא עומד לפרוץ אותו. הלב שלי על מאתיים. אני לא רוצה לדעת מי זה. ובמחשבה של חצי שניה רצתי לחלון ופתחתי אותו, השתחלתי דרך הפתח ונתלתי על הקיר כשרגליי עומדות על חלק קטנטן וידיי מנסות למצוא מאחז בשביל לשמור על שיווי המשקל. מצאתי את האיזון של גופי וסגרתי את החלון בדיוק בזמן לפני שהאיש פתח את הדלת. אני רוצה להציץ לראות מי זה, אבל אין לי את האומץ בשביל זה, אני מפחדת שהוא יראה אותי. אז אני לא זזה. אני שומעת שהוא מבלגן את החדר. אולי הוא מחפש משהו? או שאולי הוא מחביא משהו?

זה נגמר. הרעש. הוא הפסיק. אני מחכה עוד כמה דקות כדי לוודא שהוא באמת לא שם. אני רואה מישהו יוצא מהבית עם גב אליי. הוא לא רואה אותי. הוא לבוש כולו בשחור. אני לא רואה יותר מידי אז אני מחליטה להיכנס בחזרה לחדר, שזה משימה קשה בפני עצמה. איך אני לעזעזל מצליחה להיכנס בחזרה?? אני מנסה והתקדם קצת, אבל רגל ימין שלי מחליקה, הגוף שלי מאבד שיווי משקל ואני נופלת. אני רואה את המוות מול העיניים ואת אדן החלון חולף מול פניי. בשניה אחת של אינסטינקט אני מצליחה להחזיק את עצמי על ידי אדן החלון. אני נושמת לרווחה. כמעט נפלתי. הסתכלתי ללמטה. מעניין מה היה קורה לי אם הייתי נופלת. לא משהו טוב זה בטוח. במעט הכוח שנותר בי מהאנדרנלין, העלתי את גופי לתוך החדר. נשכבתי על הריצפה וניסיתי להרגיע את גופי.

לאחר כמעט חצי שעה ששכבתי על הריצפה בניסיון כושל להרגיע את גופי, ירדתי ללמטה לנסות למצוא דרך אחרת להרגיע אותו. הגעתי למטבח וראיתי מה יעשה לי טוב. קורנפלנקס עם חלב. לקחתי לי קערה וכף ושפכתי את הדגנים והחלב לבפנים ועליתי בחזרה ללמעלה.

אנה הגיעה הביתה ונכנסה ישר לחדרה ונעלה אותו. רציתי לדבר איתה כל-כך, אך ידעתי שזה לא יקרה. אם אנה החליטה משהו, היא הולכת איתו עד הסוף, לא משנה מה, היא לא תשנה את ההחלטה שלה. אז אני יחכה עד שהיא תחליט לפנות אליי. אם בכלל.