מה שכלוא בפנים

פרק 9

השמש ירדה והתחלנו לחפש אחר מקום לישון בו.
שפתיי התחילו לרעוד ועצבעות רגליי איבדו ממזמן את התחושה, ראיתי שמאי לא הייתה במצב יותר טוב משלי. ראיתי מרחוק מערה קטנה והתחלתי להתקדם לעברה, כשהגענו אליה באתי להיכנס אך ראיתי שמאי מסתכלת על משהו במרחק, הסתכלתי לכיוון אליו הביטה, ראיתי נקודות מנצנצות. אור. מה שאומר שיש שם אנשים, מבנים, אוכל, מים. מחסה ללילה. הבטטי במאי וראיתי שהיא חושבת את אותו הדבר כמוני, וכמו בטלפטיה התחלנו לצעוד לעבר האורות. הלכנו כמעט שעתיים, עייפות ומותשות נכנסנו למתחם העיירה דרך שער גדול, שחור וישן. היינו במתחם ריק עם מזרקת מים קטנה באמצע ששברה את שקט הלילה ברעש של מים זורמים. מסביב למתחם היו בתים רעועים שנראו כאילו אף אחד לא נשתמש בהם כבר 30 שנה.
"זה כאילו מקום נטוש?" שאלה מאי בבילבול.
"זה לא הגיוני, הרי ראינו את האורות מרחוק" השבתי גם אני בבילבול. צימצמתי את עיניי וחשבתי. לפתע שמענו רעש מימיננו, הסתובבנו שתינו בבהלה, איש הלך שם סוחב איתו עגלה מלאה בעצים כרותים, מאי התחילה להתקדם לעברו, החזקתי בידה כסימן שתעצור. היא הביטה בי במבט שואל.
"אל תלכי אליו. את לא יודעת מיהוא" לחשתי לה בחשש.
"לא כל אדם בעולם הזה הוא אדם רע, אלכס" השיבה לי, ולאחר מכן לקחה את ידה והמשיכה להתקדם לעבר האדם הכחוש.
"מאי! מאיי!" לחשתי בהיסטריה, אך היא התעלמה ממני, והמשיכה בשלה.
"סליחה. אממ סליחה אדוני." אמרה לאיש עם העגלה. הוא הפנה את פניו אליה.
"מה את רוצה ילדה?" אמר בקול עבה. מקרוב יכולתי לראות שהיה לו הרבה קמטים שהעידו על הרבה שנות ניסיון, היה לו זקן לבן ודליל, ובעיניי הוא היה נראה נרקומן. הבטתי בו ארוכות והוא כנראה הרגיש שמסתכלים עליו והוא החזיר לי מבט מפחיד שגרם לי לרתוע מעט לאחור.
"א-אממ א-אנחנו פשוט רוצות אממ מקום להישאר בו ללילה, אתה יודע במקרה אם יש פה מקום כזה?" שאלה, ולפי קולה הבנתי שגם היא קצת מפחד מהאיש הזקן.
האיש סרק את גופה של מאי בגלוי וראיתי שהיא זזה באי נוחות אז החלטתי לנסות לעזור לה.
"סליחה אדוני, יש לי נימוסים למבוגרים, אבל שאלו אותך פאקינג רק שאלה אחת פשוטה של כן ולא, אז אני מאוד אשמח אם פשוט תענה לנו עליה במקום לחקור את הגוף של חברה שלי?" אמרתי בתוקפנות. הזקן הביט בי בכעס.
"אני מציע שההורים שלך ילמדו אותך עוד שיעור או שניים על נימוסים ילדה חצופה שכמותך" אמר בכעס, "ועל שאלתך, כן, יש פה בית מלון קטן שתוכלו ללון בו" את החלק השני אמר ברוגע והפנה אותו למאי, כנראה בגלל שהיא הייתה יותר מכבדת, אבל לא ממש אכפת לי.

הלכנו לכיוון אליו הנחה אותנו הזקן. בזווית העין ראיתי את מאי מביטה בי במבט מפגר.
"מה?" שאלתי בעצבים, יודעת כבר מה היא עומדת להגיד.
"אמרתי לך" אמרה בהתנשאות, והרימה את ראשה בגאווה.
"לא נכוןן" אמרתי ושילבתי את ידיי, מנסה להגן על עמדתי.
"כן נכוןן! עובדה שהוא ענה לי את התשובה ולא לך" היא הביטה בי במבט מוכיח.
"אבל אם אני לא הייתי צועקת עליו הוא היה ממשיך להביט בגוף שלך ולא עונה לנו על השאלה" אמרתי וצחקתי בקול רם בהבנה שהבאתי טיעון מושלם.
"יש לך בעיה שהוא הביט על גוף שלי?" שאלה בממזריות.
"יש לי בעיה שהוא הביט עח הגוף שלל ולא ענה לנו" אמרתי במהירות כדי להכחיש קשר לאמת.
"אני מבינה, היה לך בעיה שהוא הביט לי בגוף וגם בעיה שהוא לא ענה לנו" אמרה והתחילה לצחוק כמחוות ניצחון.
הבטתי בה לכמה זמן מחפשת נואשות משהו שיכחיש את דבריה אך לשווא, אז פשוט הסטתי את מבטי והמשכנו ללכת בשקט.