"מי את?" היא שאלה בבהלה.
"אממ אני אלכס?" אמרתי לא בטוחה אם זה היה נכון להגיד לה את זה, אבל מצד שני שתינו לומדות בבית הספר הזה אז במוקדם או במאוחר היא תגלה מי אני.
"ה-התכ-וונתי מה את" אמרה בחוסר סבלנות והסתכלה עליי כאילו אני הטימטום בהתגלמותו, אבל ידעתי שמאחורי המבט הזה יש פחד שניבט דרך קולה למרות שלא רצתה זאת.
"מה אני? אממ אני אני" התחכמתי, לא ידעתי אם להגיד לה את האמת. האמת שאני בעצמי לא יודעת מה אני.
"אל תתחכמי איתי" אמרה בתקיפות. אוו מישהי סוףסוף מצאה אומץ.
"או שמה?" אמרתי בהתגרות עם מבט מאתגר מרוח על פניי.
"או שאני יתחיל לצעוק עוד פעם" אמרה בקול ניצחון.
"אם את תצעקי אני ישבור לך את המפרקת" אמרתי עם כל האומץ והביטחון שיכולתי לגייס, קיוותי שאני יצליח לשקר, אני תמיד גרועה בזה, אנה תמיד יודעת מתי אני משקרת אז פשוט הפסקתי, אבל למראה פניה המזועזעות הבנתי שהצלחתי וחיוך קטן התגלה מבין שפתיי.
"אז אני מבינה שבחרת לשתוק" אמרתי בקול מתנשא. "ל-לא א-אני רק ד-דוא-גת לשלו-ומי" אמרה בקול מתגונן. "לשלומך אה?" אמרתי עם חיוך ניצחון, שמחתי מהצלחתי. או במילים אחרות מהצלחת השקר שלי. איך היא יכולה לחשוב שאני באמת ישבור לה את המפרקת? מה אני באמת נראית כלכך מפחידה? אני נראית כלכך מאיימת? מה הכחול עושה לי מראה נורא? לא יכול להיות. טוב מה זה משנה, מה שזה לא יהיה זה עזר לי.
"תני לי ללכת" היא אמרה לפתע.
"לא"
"תני לי ללכת!! מה את רוצה ממניי?!" היא התחילה להרים את קולה.
"דבר ראשון תלמיכי את הקול, דבר שני אני יתן לך ללכת בתנאי אחד-"
"שהוא?"
"אם לא היית קוטעת אותי היית יודעת", היא פלטה צליל מזלזל מפיה ואמרה בחוסר סבלנות מובהק.
"אוקיי נו כבר תגידי את התנאי שלך"
"אני יגיד לך את התנאי רק אם תבקשי סליחה על זה שקטעת אותי באמצע דבריי" אמרתי, מנסה לנצל את ההזדמנות שסוףסוף מישהו בעולם הזה יתנצל על משהו שהוא עשה לי, גם אם הוא שטותי ומפגר כמו זה.
"את רצינית כאילו?" אמרה והיה בקולה נגיעות של הלם, "אני נראית לך צוחקת" שאלתי רצינית.
"אוחח נוו טוב, אני מצטערת, טוב לך? עכשיו תגידי לי את התנאי שלך, אין לי את כל היום"
"אוו אני רואה שמישהי פה עסוקה מאוד" אמרתי בקול מזלזל.
"תגידי את התנאי שלך וזהו" אמרה ברוגז.
"אוקיי, תירגעי. אז התנאי שלי הוא כזה, אני יתן לך ללכת רק אם את תבטיחי לי שאת לא אומרת כלום ממה שראית עכשיו לאף אחד" אמרתי ברצינות, "כולל אנה" הוספתי שהיא לא בטעות תבוא ותדבר איתה על זה.
"כולל אנה?" היא שאלה מופתעת, "וואו אז גם אחותך התאומה, זאתי שכל הזמן מגינה עלייך וכל הזמן לצידך, לא יודעת שאת מפלצת" היא אמרה ובסוף המשפט היא הביטה בי במבט נגעל.
"פשוט אל תדברי על זה עם אף אחד" אמרתי, מנסה להתחמק.
"טוב" היא אמרה בפשטות. הבטנו אחת בשניה במשך כמה שניות ואז היא שברה את השתיקה ואמרה, "טוב, אז אממ אני הולכת" היא אמרה והתחילה לצעוד לכיוון הדלת. היא החזיקה בידית והורידה אותה ללמטה ואז תפסתי בידה, היא הסתובבה בבהלה לכיווני, הבטתי לה בעניים מבט חודר ואמרתי ברוך ובהתחננות.
"בבקשה אל תגידי על זה לאף אחד" ובסוף המשפט הקול שלי נשבר קצת בלי כוונה, היא הביטה בי ארוכות ולבסוף יצאה.
YOU ARE READING
מה שכלוא בפנים
Fantasyאלכס היא ילדה לא כל כך מעורבת חברתית בלשון המעטה. יש לה בעיות בבית הספר, יש לה בעיות בבית, יש לה בעיות ברחוב אבל יש לה מקום מפלט אחד והוא - אנה אחותה התאומה. הם יודעות הכל אחת על שניה ולא מסתירות דבר, אך יום אחד מישהי מבית הספר מגלה את סודה הגדול של...
