נקודת מבט קאי
השעה הייתה חמש לפנות בוקר, לא יכולתי להרדם, אני לא יודע אם זה מפחד, או בגלל שערפדים בקושי ישנים.
כולם נרדמו, היינו באמצע סרט אבל כנראה שכולם פרשו באיזה שהוא שלב.
החלטתי לצאת מהבית ולזנק על הגג. התיישבתי על הרעפים הסתכלתי על הירח שהיה גדול והאיר את הבתים באור מעומעם.
לפתע שמעתי צעדים מאחורי וראיתי את יאן מתקרב ומתיישב לידי.
"עד כמה גרוע היה שאתה נמצא כאן בשעה כזאת?" הוא מילמל לעברי עם חיוך קטן.
"הרגשתי כמו דביל, אני מרגיש אשם בכל דבר שקורה, עד כמה ערפד יכול לפשל ככה?"
השפלתי את מבטי, הרגשתי שאני לא יכול להביט באף אחד אחרי מה קרה.
"מי זה שפגע בך שהתחלת לשנוא את עצמך כל כך?" אני לא יודע מה גרם לי להתחיל לדבר עם יאן על זה, אבל סיפרתי לו על רון.
"אולי אני אשמע קצת נאיבי, אבל אני מאמין שכל זה לא קורה סתם, אולי גם בעיקר תחשוב שאני מדבר שטויות ואני יודע על מה אתה מדבר. אתה מפחד לספר לאנשים איך אתה מרגיש בגלל שזה יהרוס אותם ואתה טומן את הרגש איפה שהוא בתוכך, ובסוף זה יהרוס אותך"
הקשבתי לכל מילה של יאן, הוא אמר את זה כל כך בשקט, כאילו הוא מפחד שמשהו יהרס אבל כל מה שרציתי, זה שהוא ימשיך לדבר.
"זה בדיוק מה שרציתי לומר!" צעקה נשמעה מאחורינו, הסתובבתי וראיתי את סקיי מחייך.
"מה אתה עושה פה, ער?" הוא חשב מה להגיד ונאנח "קונור הדביל התחיל לדבר מתוך שינה ו... זה לא נגמר בטוב"
סקיי הניח את כפות ידיו על עיניו, אני ויאן החלפנו מבטים וראינו את פניו של סקיי מאדימות מעט.
"אני לא חושב שאני רוצה לדעת.." מיהרתי להגיד ויאן הסכים בהנהון לדבריי.
"טוב, טוב שה! בואו למטה לפני שאני אהרוג אותו בזמן שהוא ישן, בא לי גלידה, יש לכם גלידה?" סקיי החליף נושא במהירות וחזרו לפנים הבית.
---------------
כולנו חזרנו לחדר האורחים שהיה מספיק גדול לכולנו נשכבנו על הרצפה שהייתה מכוסה במזרנים.
קונור מילמל בצורה לא מובנת. סקיי, יאן ואני נשכבנו ערים צופים בסרט אימה.
"למה אתם עושים לי את זה!? אתם יודעים שיש לי לב חלש! אם אני אמות מהתקף לב שאני עוד לא בן 20 זאת תיהיה אשמתכם!"
שמענו אנחה שבאה מהצד החשוך בחדר, כולנו נעמדנו וסקיי קפץ על ידיו של יאן בסגנון חתן כלה וסקיי הניח את ידיו סביב צווארו של יאן בחוזקה.
"הטוסטר הרצחני! הוא בה לנקום את נקמתו ולהפוך אותנו לצנימים!! תמסרו לאמא שלי שאני אהבתי אותה!"
יאן הפיל את סקיי על הרצפה שהיה עסוק בלהצמד אליו בפחד.
גילגלתי את עיניי והתקדמתי לדמות שיאן וסקיי מאחוריי.
"מה יש לכם!?" שמענו צרחה מהדמות החשוכה שהתגלתה כקונור... רק עם מבט מוזר.
סקיי נפל מבהלה של הצרחה "א-אמ.. ק-קונור מה קרה לפנים ש-שלך?".
הבטתי בו במבט שואל, הוא הסתכל עליי בחזרה כלא מבין את כוונתי והלך למראה במסדרון וחזר לחדר האורחים.
עיניו זהרו כמו שמש וצבע עורו התכהה לגוון ירוק אפור.
"אני חייב ללכת, עכשיו" הוא אמר בקול קריר ומיהר לצאת בלי לטרוח להסביר לנו את המצב.
אף אחד לא מבין מה קרה עכשיו וכל השנים האלה בהם הכרתי את קונור, הוא לא התנהג ככה.
------------
הרגשתי צביטה בלחי וכובד על בטני, פקחתי את עיניי, הסתנוורתי טיפה מהאור שבקע מהחלון וראיתי את סקיי יושב עליי.
"איזה מן ערפד אתה? אתה נראה כמו ילד בן חמש שאתה ישן".
מיהרתי להפיל אותו ממני "לא השתנת אפילו קצת מאז שהיינו ילדים" אמרתי לעברו בקול הראשון של הבוקר והתמתחתי.
"אני לא יכול להרוס לעצמי את התדמית, חוץ מזה, איזה מן חבר אני איהיה מבלי להציק לך?"
הוא הסתכל עליי עם חיול רחב חשוף שיניים.
שמענו נפילה מהמטבח, רצנו לשם וראינו את קונור עומד ליד שברי זכוכית של קערה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו בלחש. הוא לא מיהר לענות והתיישב באי שיש במטבח.
"ישנתי פה אתה לא זוכר?" אני וסקיי החלפנו מבטים לכמה שניות.
"רגע, איפה יאן?" הבטתי סביב אבל אין זכר ליאן "הוא אמר לי להגיד לכם שהוא הלך לקנות חלב חדש, כי מישהו פה סיים אותו"
קונור הסתכל ארוכות על סקיי במבט חודר. סקיי ניסה לברוח מהמטבח אך תפסתי בצוואר חולצתו ונפל על הרצפה הקשה.
"מה אני יכול לעשות!? חלב זה דבר קדוש עבורי, ההייתי חייב..." סקיי מיילל תוך כדי ששיפשף את האיזור המוכה.
"למה אתה מתעסק בטפל ולא בעיקר? הנחש שפה לא באמת ישן כאן כל הלילה. אתה ברחת!"
סקיי הפנה אצבע מאמישה על קונור, שרק ישב שקט עד לרגע ששינה את מבטו לחודר וקר, הוא הביט בנו בעיניים זוהרות מכעס "זה ממש לא פאקינג עינייכם"
קונור אמר באיטיות שיכלה להטריף ולהפחיד בו זמנית, נימה שבחיים לא יצאה ממנו.
קונור בחיים לא כועב על דבר כזה שולי. עד כמה שהוא נראה קשוח, הוא לא באמת כזה.
YOU ARE READING
Stay Away From Me (BxB)
Teen Fictionאחרי כל השנים האלה, שנים של התעללות נפשית, סוף סוף קיבלו אותי.. ההייתי שמח שזה קרה, כנראה שתקווה השתלמה בסוף, שסוף סוף מישהו יקח אותי למקום אחר והכל יראה באור אחר. ואז זה נהרס.. הרסתי את היחסים שלי איתו ועכשיו הוא לא מדבר איתי, הוא יותר חשוב לי מכל...
