'הוא התחמק יום, יומיים, שלושה... שבוע נקודה שבוע עבר מאז שדיבר לאחרונה עם חבריו. הוא מרגיש מאוים, להדחק בפינה חשוכה וקרה בליבו, הפינה החסרה להתמלא באושר כדי לזרוח. הוא מוצא את עצמו נופל ונופל, מנסה להרים את עצמו מעלה בלחישה טובה בכל פעם, נאחז באמת שצרבה את ליבו בכל פעם ויש קטנה של קנאה ואהבה מחכה עוד חלקים ממנו. הוא סירב פעמים רבות לדם אדם או חיה כי הרגיש את החלק הפתאומי, את הייאוש ומנסה לדחוף אותו אל תוך החשיכה, היכן של מלאכי מוות רבים מחכים למלא את מוחו באשליות ואופוריה יחד עם מלנכוליה.'
יאן קרא את השררות המחברת שוב ושוב. הניח את ידו על מצחו החמים שהתחבא מתחת לשיערו הכחול. ראשו הרגיש כבד עייפות מצטברת.
בידו השנייה אחז את עטו השחור ונשך את קצהו כשהביט באותיות הכתובות מרוחות על המחברת בדיו נובע. לבסוף התייאש מהבעיה חסרת הפואנטה, וזרק את מחברתו מלאת מחשבות על הקיר.
גופו נשען על משענת הכיסא ומבטו עבר אל טבעתו השחורה שסובבה על האגודלו בין אצבעותיו האחרות.
השקט עטף את אוזניו אך מחשבותיו השתגעו במוחו והתלוו צמרמורת בכל גופו.
רחש חריקה קל נשמע מאחורי גבו לפתע שגרם ליאן להסתובב בחדות למקור הרעש. קאי הופיע מאחוריו ונופף לעברו כשהבליט את שפתו התחתונה.
יאן הופתע לראות את פניו שוב, כאילו לא התראו כמה שנים טובות, למרות שמדובר רק בכמה דקות.
המבט התמים שנהג לאפיין את פניו רבות לפני שארגיש את הכאוס למתחולל בתוכו.
"מה אתה כותב?" שאל בצפצוף הססני. " מה אתה עושה כאן? חשבתי חזרת הביתה." פלט יאן כשקם מכיסאו לערפד עם מבט אבוד בעיניו.
קאי כירסם את שפתיו האדומות בחשש. "אני התחרטתי, אני לא רוצה לחזור. להישאר איתך הלילה..." קאי הפתיע את יאן ולקח את ידו הקרה והצמיד אותה לליבו כשהוא אוחז בה עם ידיו החמות בחוזקה.
עיניו התרחבו בתחינה, לחייו ורדרדות עוטרו את פניו. אנחה נפלטה משפתיו של יאן, הבית בחלל הריק בבקתה, מזרן על רצפת החדר ושולחן כתיבה קטן רעוע שדבוק באחד מרגליו ודבק שאילתר יאן כדי שאוכל להמשיך לכתוב ללא בעיה. אבל תמיד הייתה בעיה.
באיזו שהיא פינה בליבו, שנא את העובדה תמיד לבד. יאן החזיר את מבטו לקאי ובילגן את שיערו בתנועה חדה שפלט צחקוק ילדי וחשיפת ניביו לבנות. קאי דילג לפנים הבקתה, הרגיש תחושה מוכרת.
"ל–לא חשבתי תשאר כאן לבד במקום כל כך... אפלולי. אתה לא מפחד?" קאי בחן בעיניו את הבקתה, העביר יד בין הדברים המונחים שאלה שולחן הכתיבה, נעצר זה מביט במראה קטנה שהייתה שם. "מפלצות לא נולדות, הן נוצרות על ידינו. אני לא מפחד להישאר לבד איתן כי תמיד ידעתי להתמודד עימן." קאי הביט בפניו של יאן דרך הראי, עיניו השונות האירו את הבקתה חוץ מאור המעומעם של הירח.
YOU ARE READING
Stay Away From Me (BxB)
Teen Fictionאחרי כל השנים האלה, שנים של התעללות נפשית, סוף סוף קיבלו אותי.. ההייתי שמח שזה קרה, כנראה שתקווה השתלמה בסוף, שסוף סוף מישהו יקח אותי למקום אחר והכל יראה באור אחר. ואז זה נהרס.. הרסתי את היחסים שלי איתו ועכשיו הוא לא מדבר איתי, הוא יותר חשוב לי מכל...
