Stay Away From Me (BxB)

💚פרק 2💚

נקודת מבט קאי

בזמן שקונור דיבר עם ההורים שלי, ההייתי עסוק בלשחק עם המזלג בצלחתי. לא הקשבתי לדבר שהם אמרו, אני בדרך כלל גם לא אוכל מאכלים רגילים, אולי בפעם בכמה ימים, כעיקרון אני שותה דם של חיות.

לפתע שמעתי צעדים מתקרבים מכיוון המדרגות, ראיתי את רון יורד משם, הוא היה כל כך יפה, שיערו הגלי היה משוך לחצי קוקו, הוא היה לבוש במדי בית הספר שהיו חולצה מכופתרת לבנה אך הוא השאיר שני כפתורים פתוחים כך שראו לו את עצמות הבריח ועניבה משובצת שחורה וז'קט שחור ועל כתפו היה תיק.

הרגשתי את לחיי מתחממות והבטתי בו בעיניים פעורות, השתדלתי לשמור על הפה שלי סגור. מה קורה לי? הוא אח בשבילי! אח שלא סובל אותי אבל עדיין הוא בשבילי כמו אח ו.. ואני אוהב בנות! נכון?

הרגשתי לרגע כאילו רק שנינו בחדר וכולו הרגיש זוהר פתאום אך הכל נעלם ברגע שמבטו הסתובב אליי עם פרצוף שואל וקר. מיהרתי להשפיל את ראשי כלפי הצלחת כדי שלא יבחין בי. "אויש, רונלד יקירי אתה יפיפה כל כך" ליז קמה ממקומה שראתה את רון. "אמא את חייבת להפסיק לקרוא לי ככה" הוא גילגל את עיניו והרים תפוח שהיה מונח על השולחן והקפיץ אותו עם ידו ומיהר להתיישב על ידי. הרגשתי את פני להוטות הרבה יותר שילבתי את רגלי יחדיו וידי היו מונחות על ברכיי, השתדלתי לשמור על מבטי רחוק מרון כמה שיותר, ראיתי את מבטו של קונור עליי שעובר אחר כך לרונלד.

מבטו לרגע לא היה מבין אך אחרי שניה, קונור שם את ידו על כתפי שקירב אותי אליו. פערתי את עיני כלא מבין וראשו של קונור התקרב לאוזני כדי ללחוש "תשמור את עצמך צמוד אליי, סמוך עליי" ראיתי מצד עיני את רון מביט בנו שעיניו נעוצות וכועסות בנו. בחיים קונור לא התנהג ככה ליד רון, נכון שאמרתי שכל המשפחה שלי מחבבת את החבר הכי טוב שלי? זהו שלא, רון וקונור אף פעם לא אהבו אחד את השני מהרגע שמבטם נפגשו. מאז הם פשוט בתחרות לא ידועה על מה.

לפתע רון מיהר לקום מכיסאו לעבר דלת הבית "היי! לאיפה אתה הולך יש לך עוד 20 דקות!" ליז קמה מהכיסא לעבר רון שהתקדם לכיוון דלת הבית "אני חייב ללכת, צ'ייס מחכה לי" הוא יצא מהבית בלי לחכות לתשובה, הרגשתי כמו צביתה בלב, אני אפילו לא יודע למה הוא משפחה שלי, נראה לי גם אני בחיים לא אבין למה הוא שונא אותי כל כך "הוא שכח לקחת את הכרטיס לחדר אוכל" חזרה ליז למקומה ונאנחה "א-אני מוכן לקחת את זה בשבילו" הרמתי סוף סוף את מבטי מהצלחת שהייתה עדיין מלאה "אתה חמוד כל כך קאי, אז אל תשכח לתת לו, אני יודעת שהבית ספר יחסית חדש לך ולכן אני מבקשת ממך, תמנע מלהקשיב לתגובות ועלבונות של אחרים. אני יודעת שעברת דברים קשים". היא הסתכלה עליי בעיניים גדולות.

זה אחד הדברים שנשארו אצלי בסוד עד היום. ליז והנרי לא יודעים על העבר שלי עדיין, תמיג נמנעתי מלספר להם, הם עוברים גם ככה הרבה בעקבות האימוץ שלי. אפילו קונור לא יודע. "קונור, תשמור על קאי הקטן שלי" היא באה לעברנו "אל תדאגי ליז, כל עוד אני איתו לא יקרה לו כלום". נאנחתי וקמתי מהכיסא "תפסיק להתנהג כמו האביר על הסוס הלבן ובוא כבר, ואמא אל תדאגי אני מסוגל לעבור את היום הראשון בלי להפגע" שמתי את התיק על כתפי ומשכתי את קונור בידו יחד איתי אל מחוץ הבית "קאי תרגיע, רון לא מחכה לך".

האטתי את הליכתי ונאנחתי, באיזה שהוא מקום ידעתי שהוא צודק וזה קצת כאב לשמוע את זה מיהרתי להצדיק את עצמי "אני לא ממהר בגללו, זה בגלל שאני לא רוצה שליז מרוב דאגה ורגש תתחיל לבכות, אתה כבר מכיר אותה היא בוכה מפרסומות בטלוויזיה". היא ציחקק והלך לצידי "אתה לא זז ממני מילימטר כל השנים האלה בתיכון, שיהיה לך ברור". גילגלתי את עיניי. אני יודע, קונור מאוד מגונן שזה נוגע לדברים מסוימים כמו אלה, ביריונות זה נושא רגיש אצלו.

"רק שלא יחשבו שאנחנו זוג או משהו, אתה שם עליי ידיים כאילו אני אישתך" לפתע באיטיות הרים את ידו על כתפי שוב וחייך "אתה אישה יפה מאוד דרך אגב" מיהרתי לתת לו מכה על עורפו "בשביל מה זה היה טוב!?! בתור אישתי אתה צריך לתת לי כבוד!" נעצרתי לרגע ונעצתי בו מבט נוקב "זה בשביל הסרט הגרוע שאתה חי בו! דרך אגב, אל תעשה דברים כאלה ליד רון, הוא תמיד מתעצבן משום מה" המשכנו בהליכה וראינו את התיכון לא רחוק מאיתנו.

"מותק, אני יודע שאתה מאוהב בו, אבל זה בשביל שתשמור את הרגלים על הקרקע ולא תעוף כאילו לקחת טריפ גרוע" הזעפתי פנים והוצאתי לו לשון.

נכנסנו דרך השער התיכון ראינו שלטים ודוכנים להרשמה למועדונים שיש בבית הספר. למרות כמות התלמידים שהיו ראיתי אחד שתפס את עיני. הוא לא היה גבוה במיוחד, אפילו נמוך לנער, שיער בלונדיני שנראה כמו ענן פרוותי ועיניו היו ירוקות חתוליות וגדולות. קונור נקש באצבעותיו מול עיניי "מי זה, אתה מכיר אותו?" הסתכל עליי במבט שואל "הוא מוכר לי, מאוד אפילו, נראה שאני יודע מאיפה, אבל אני מפחד שזה נכון"