נקודת מבט קאי
"שמעת מה אמרתי, תעיף את הידיים שלך ממנו." קולו ניסה להישאר רגוע אבל מצב רוחו האמיתי הורגש, מבטו היה קר ועיניו חדרו מכעס, יאן גיחך ורק המשיך להניח את ידו על מותני.
"למה לי לוותר על דבר כל כך יפה כמוהו" פערתי את עיניי, הרגשתי את לחיי מתחממות ומיהרתי את פניי. שמעתי פסיעות מהירות לכיווננו. "אני מציע לך לעזוב אותו, אחרת אני אעקור לך את המעיים מהמקום ואשחק איתם בתור דילגית או פשוט אעקור לך את הציפורניים ועיניים ואשים לך במרק, מה אתה מעדיף?"
קולו של רון היה צרוד ונמוך שגרם לי לצמרמורת, צורת הדיבור שלו גרמה לליבי להחסיר פעימה. הרמתי את מבטי קדימה אל עבר הכתף של רון למרות שהיה קשה להתעלם מעיניו הכחולות שזהרו מכעס.
ראיתי גבר בוהה ביאן בכל תנועה שעשה , עם חיוך על פני, שעון על אחד הדוכנים, שיערו היה שחור כפחם, עיניו האדומות בלטו מבעד לשחור, פניו היו גבריות בעקבות קו הלסת שלו ואז הבנתי שזה אותו יצור שעליו דיבר יאן קודם.
מיהרתי למשוך בשרוול חולצתו של יאן כלפי מטה על מנת לקבל ממנו צומת לב, הוא העביר את מבטו אליי במבט שואל ולחשתי לעברו "ז-זה אותו אחד ש-שדיברת עליו."
הוא הביט לכיוונו והוריד סוף סוף את ידו ממני ומבטו הפך רציני ופניו החווירו "אני חייב ללכת, אני מצטער קאי, אני לא יכול להישאר" הוא אמר לעברי בקול קר ולא הוריד את מבטו ממנו, כך גם היצור השני ממנו.
יאן מיהר לברוח כל עוד הוא יכול והעברתי את עיניי לרון פעם ראשונה, הסתכלתי אל תוך עיניו בלי פחד, לא הייתי מסוגל להביע מה הרגשתי באותו רגע, איך הוא מסוגל להגיד דבר כזה, בכזאת קלות, אבל אני לא אבכה יותר , לפחות לא מולו, חייכתי אליו חיוך קטן, חיוך לא מפוענח, הוא נראה מבולבל ומיהרתי ללכת משם.
כך גם הוא עשה וחזר לקבוצת החברים שלו.
-------------------
"ככה מצאתי את עצמי באמצע שום מקום, מנסה להבין לאיפה ללכת, ניסיתי למצוא את החוצה ויאן נעלם" סקיי הביא בי עם עיניים מכווצות ופתח את פיו "אתה בטוח שזה מה שקרה? עזבתי אותה לפחות משעתיים עם יאן ואח המוזר שלך וזה מה שאתה עושה!?"
הנהנתי לעברו ,הוא נאנח והניח את ראשו על ברכו שהייתה מקופלת לבטנו "טוב, אפשר לבשר שזה היום הכי מוזר שהיה עד עכשיו ואני לא רוצה לחוות אקסטזה זאת שוב. עכשיו בוא, נלך לאכול גלידה, כי אין כמו גלידה כדשי להעביר תחושות מעיקות"
ברגע שהוא קם תפסתי בזרועו לפני שהספיק להתקדם " איפה קונור? הוא לא היה אמור להיות איתך?" סקיי הביט לצדדים " שו קונור? ק-קונור אהה.. הלך עם אהה... מצא מישהי! כן! והלך איתה ל.. אין לי מושג"
גיחכתי מהתנהגותו המוגזמת ,קמתי מהספסל והמשכנו להתקדם.
-----------------
"למה היא עזבה אותו!?!? למההה!?"
"סקיי, תירגע זה לא כזה נורא"
"אל תגיד לי לא נורא! זה נורא!! היא הייתה צריכה להיאבק כדי להישאר איתו!"
"סקיי, זה רק טרזן, יהיה סוף טוב ואתה יודע את זה"
ישבנו בסלון אצל סקיי אחרי מה שקרה, הוריו לא היו בבית אז החלטנו להישאר, סקיי ישב לידי בוכה תוך כדי שהוא אוכל גלידה וניל, גיחכתי למראה, דמעותיו היו מרוחות על לחיו שהיו מעט ורודות והדמעות הדגישו את ריסיו הארוכות. מפיו נזלה גלידה בגלל שכל פיו היה ממולא בה.
"תגיד לי, איזה מן יצור אתה? אתה בעצמך ננטשת על ידי ההורים שלך" בהיתי במסך הסרט, מילותיו חילחלו לאוזני ואל מחשבותיי " אני מניח שפשוט הפסיק לי להיות אכפת" חייכתי לעברו, הוא הניח את קערת הגלידה על השולחן.
"אני מצטער, לא הייתי צריך להגיד את זה ככה, אני לא אדבר יותר על הנושא" הוא הביט בי במבט מתנצל ועם קול חלש. " אני יודע שלא באמת התכוונת, כבר למדתי איך לחיות איתך" חייכתי חיוך נוסף לעברו והוא החזיר לי גם אחד מלא בחום.
האמת, שתמיד היה לי אכפת, אהבתי את ההורים שלי, זה הם לא אהבו אותי אך זה לא מנע ממני להפסיק לאהוב אותם עד היום אני מנסה להבין מה אני ולמה בתור ערפד אני חסר כוחות, קטן, רגיש, אפשר לומר שגם לא נראה מושלם ו... חי? נשמע נורא אבל זה נכון. לא היה לי מישהו להיאחז בו ללמוד דברים חדשים, ועל עצמי.
נשמעה דפיקה. הסתכלתי על סקיי בגבות מכווצות בזמן שהלך לפתוח את דלת הבית. קונור עמד בפתח הבית והוא נכנס פנימה בלי לחשוב לכיוון הסלון.
"מה אתה עושה פה? איך ידעת איפה אני גר?" סקיי הרים את קולו על קונור הוא היה נראה עצבני וחושד "יצורים כמוני אף פעם לא מגלים סודות למקצוע" הוא אמר בזמן שנשכב על הספה עם ידיים מאחוריי ראשו.
"אני שונא אותך" שמעתי את סקיי משתדל ללחוש ללא קול, גיחוך נשמע מכיוונו של קונור, כנראה ששמע "זה בסדר אם אתה לא מחבב אותי, לא לכולם יש טעם טוב.."
חיוך צדדי הופיע על פניו כשקם והתיישב, הביט בסקיי שעיניו וגבותיו היו מכווצות מכעס " קח טישו, יש לך טיפה בולשיט על השפתיים" כיוון אליו את קופסת הטישו שהייתה מונחת על השולחן.
ראיתי את פניו של סקיי נהפכות לאדומות לאט לאט מרוגז. קונור קם ממקומו לכיוון סקיי, נראה שהם רוצים להתחיל עוד סבב של ויכוח "א-אולי נלך קונור? בכל זאת מאוחר ויש בית ספר מחר?"
הוא לא הוריד את מבטו שהיה קר מסקיי, הוא הגיב לשאלתי בהנהון. יצאנו מביתו של סקיי, פניו של קונור לא השתנו, משהו שלא אופייני לו, הדממה היא מתוחה, שמעו רק את צעדנו זה היה ככה עד שהגענו הביתה.
YOU ARE READING
Stay Away From Me (BxB)
Roman pour Adolescentsאחרי כל השנים האלה, שנים של התעללות נפשית, סוף סוף קיבלו אותי.. ההייתי שמח שזה קרה, כנראה שתקווה השתלמה בסוף, שסוף סוף מישהו יקח אותי למקום אחר והכל יראה באור אחר. ואז זה נהרס.. הרסתי את היחסים שלי איתו ועכשיו הוא לא מדבר איתי, הוא יותר חשוב לי מכל...
