Stay Away From Me (BxB)

💛פרק 1💛

נקודת מבט קאי

מכירים את זה שאתם מוגדרים כמשהו אחד ולבסוף יוצא ממכם משהו אחר?
ככה לפחות אני מרגיש, אני ערפד, ולרוב או בדרך כלל לבני האדם אני אמור להראות כחיוור, מפחיד, מוצץ דם, קר מכל מחינה אפשרית ולהראות מגניב ומושך.
אני יצאתי ההפך הגמור מזה קטן, אחרים אפילו יגידו שאני נשי למרות שאני לא מאמין לזה, יגידו שאני תמים ואני אמור לחיות בחושך לצד של הירח.

אבל אני אוהב את השמש..
הדבר הראשון שאני עושה שאני קם בבוקר זה לנשום עמוק ולראות את הקרני השמש מציצות דרך חלוני שמוסרות לי שהולך לי להיות יום טוב או לפחות לנסות להיות חזק אם הוא ירגיש אפור פתאום,
השמש נותנת לי תקווה שתמיד ליום של אחרי הכל יהיה טוב.
אני משתדל להסתכל על החיים שלי בצורה הטובה ביותר, אחרי כל מה שעברתי, תמיד קיוותי שיהיה לי יותר טוב, אני יודע שלא תמיד האמנתי שיהיה יותר טוב אבל ביום שמצאתי את החיים החדשים שלי. אני מרגיש ששום דבר כבר יכול להיות יותר גרוע.

"בוקר טוב~~" שפשפתי את עיניי וראיתי מולי את ליז שיערה החום משוך לקוקו גבוה, ועינייה הכחולות זהרו משמחה וזימזה לה שיר "בוקר טוב אמא" אני יודע שהיא לא האמא האמיתית שלי, אבל היא היצור היחיד שלקח אותי מהמקום הנוראי שההייתי בו והפכה אותי למי שאני היום, בלעדיה אני מניח שההייתי זרוק במקום אפל.

אחרי שיצאה מחדרי הלכתי לכיוון השירותים, הנחתי את ידי על ידית הדלת, אך לפני שהרמתי את עיניי נתקעתי במשהו קשה. הרמתי את עיני וראיתי שזה היה רון שמגבת תלויה לו על המותניים, ושיערו רטוב שמונח על כתפיו וריסיו היו רטובות גם כן מה שגרם לעיניו לבלוט ממקומן. רואים שהוא הבן של אמו יותר. למרות שקיבל את הגובהו מהנרי, ויש לו עיניים ירוקות ושיער חום.

"ה-היי רונלד, בוקר טוב.." רונלד הסתכל עליי כמה שניות בזמן שניגב את שיערו במגבת שהתייבש, גלגל את עיניו והלך לחדרו. האמת, לא ציפיתי לתגובה מעצימה ממנו אבל הרגשתי צביטה בלב. אני לא יודע איך חיינו יחד באותו בית עד עכשיו אם הוא לא מחבב אותי כל כך. אולי לא עשיתי מספיק מאמץ כדי שיקבל אותי עד עכשיו?אבל, אני לא מתכוון לוותר עכשיו, אני רוצה שהוא יקבל אותי כחלק מהמשפחה.
לאחר מקלחת קצרה, התלבשתי וסידרתי את שערי החום כדי שאוכל לראות עם עיניי הצהובות, ירדתי למטה ראיתי את ליז מכינה את ארוחת הבוקר ואת אבי החורג הנרי שותה קפה, ליז הסתובבה אליי ראתה אותי בפתח המטבח וסימנה לי עם הראש לשבת ליד השולחן והגישה לי ארוחת בוקר.

הסתכלתי סביבי וראיתי את כולם מאושרים, עד היום עולה לי השאלה 'איך הם יכולים להיות כל כך אופטימיים?' , הם לקחו את הסיכון ואמצו אותי למשפחתם, הרבה משפחות אנשי זאב התרחקו ועד היום יש כאלה שבוהים בי ובאים אליי בעלבון 'מה אחד כמוך מחפש במשפחה כזאת?' 'אתה לא אמור להיות פה, תחזור לקבר שלך' אבל, ללא התמיכה של ההורים החורגים שלי, אני חושב שההייתי נשאר אבוד בתוך המחשבות שלי.

ההייתי עסוק במחשבות עד שלא שמתי לב לדבריה של ליז "סליחה לא הקשבתי, את יכולה לחזור על זה?" היא חייכה חיוך כמבינה ואמרה בקול חמים:"אתה רוצה שאסיע אותך לתיכון היום?" והשבתי לה :"לא, קונור עובר בכיוון הזה, כך שכל בוקר נלך יחד לתיכון" היא הנהנה והתיישבה ליד הנרי ואמרה :"קונור הילד הגבוה, הנאה, עם הגוף המובנה והשיער הירוק ?" ליז יודעת עד כמה השאלות האלה גורמות להנרי לקנא. לאחר כמה שניות, הנרי ששמע את דבריה של ליז הרים את מבטו מהעיתון ואמר :"אני עדיין פה!" ציחקקתי מהמצב שנוצר, זה מצחיק לחשוב שעדיין הם מתנהגים כמו בני 16.

שמעתי את צלצול בדלת והלכתי לפתוח אותה, הרמתי את מבטי וראיתי את קונור עם חיוך קטן על פניו כמו תמיד.
תמיד הסתכלו עלינו בהפתעה בבית ספר, אנחנו נראים הפכים שונים אבל בכל זאת חברים הכי טובים.

קונור נכנס לבית לכיוון המטבח והתיישב באחד הכיסאות הריקים ואמר: "בוקר טוב ליז, כמה טוב את נראת היום. גם לך הנרי" ליז השיבה "גם לך יקירי" והנרי השיב גם בחיוך:" בוקר טוב גם לך בן"
נחמד לדעת שהמשפחה החורגת שלי והחבר הכי טוב שלי מסתדרים.
זה נראה ששום דבר לא יכול להשתבש.