את הרגע הזה אין לי מושג למה אבל אני זוכרת ממש טוב. כל פרט ופרט, איך שהוא נכנס עם החיוך הגדול שלו. הוא היה גבוה. הוא לבש חולצה מכופתרת קצרה עם סקיני ג'ינס שחורות. העבודה בחדר כושר נראתה אצלו. ראו שהוא גבר אמיתי. על פניו היו זיפים קטנים כאילו שכח להתגלח ושיערו המתולל השחור היה ארוך ומסודר בקפידה.
בחנתי אותו בקפידה ופשוטה הייתי מהופנטת ליופיו המרהיב עד ששמתי לב שאבא קורא לי רק בקריאה השלישית שלו.
"כן מצטערת " אמרתי בלחץ והמשכתי "היי קוראים לי אליסון נעים מאוד" הושטתי לו יד וכאשר נזכרתי בתוכנית שלי הוספתי גם חיוך זדוני במיוחד.
"כן את זה כבר הבנתי שקוראים לך אליסון" הוא ציחקק. "דווקא שם יפה אליסון את יודעת למי קראו גם אליסון" הוא שאל
"אממ לא" עניתי קצת במבוכה. מה הבעיה שלו למה הוא מתחיל לדבר איתי?!
"לחברה הראשונה שלי" הוא אמר עם חיוך זחוח ומפתה.
"אוקי. תודה שחלקת איתי את המידע ההכרחי הזה" עניתי בעצבנות.
הוא מוזר. כל כך מוזר. אבל מה עובר עליי. למה אני מרגישה כאילו אני נלחמת בגוף שלי לא יקפוץ עליו עכשיו.
הוא התקרב אלי לאט ולחש לי בעדינות באוזן עם הקול הצרוד והלוהט שלו "מצטער, פשוט אם רק היית יודעת כמה פעמים גנחתי את השם הזה..."
מבוהלת קפצתי אחורה מימנו והסתכלתי סביב לראות אם מישהו שמע את מה שהוא אמר. למזלי, הם רק הסתכלו עלינו בתימהון וסקרנות לדעת מה הוא לחש עכשיו.
מהר הסתובבתי על עקביי ורצתי לחדרי לפני שיגיד לי עוד דברים שילחיצו אותי כל כך.
בדרך לחדרי שמעתי את קולו של בן "טוב, אז איפה בדיוק אני אישן?". קול היה רגוע ושקט כאילו הוא לא אמר עכשיו דבר שפשוט לא אומרים בטח לא למישהי שרק עכשיו פגש.
הסתובבתי בחדרי הלוך ושוב ושאלתי את עצמי מה זה היה? למה הוא אמר את זה? מה הוא רוצה מימני? לא אומרים דברים כאלה.
הייתה שאלה אחת שפחדתי כל כך לשאול אותה. למה לעזאזל זה כל כך השפיע עלי? למה התרגשתי כל כך ממה שאמר?
השטחתי את ידי על מצחי במטרה להרגיע את החום שהשתלט על גופי ונאנחתי בכבדות. איך אני אצליח לסלק אותו מהבית שלי אם הוא מתנהג ככה.
אני חייבת להיצמד לתוכנית שלי ולשחק את המשחק הלא ברור שלו ולנצח בו.
התיישבתי על המיטה וחשבתי על מה שהוא אמר 'לחברה הראשונה שלי...'
אם הוא גנח את השם שלה אז הם עשו את זה. מתי הייתה החברה שלו? לפי איך שזה נראה אני בטוחה שכל החיים שלו הוא היה כובש וחתיך. מעניין אם הוא אהב אותה. מעניין אם היא יפה. האם היא יפה יותר מימני?
YOU ARE READING
Same Love
Любовные романыהאם אפשר להודות בזה שאנחנו אוהבים? האם באמת אפשר להוריד את המסכות ורק לאהוב? אליסון נערה בת 17 חיה חיים נורמטיבים ושיגרתיים. יש לה משפחה אהובה, יש לה חברות נאמנות והיא אפילו מאוהבת בלוק החתיך של השכבה. אך, לצערה הגיע בן ששיגע אותה מהרגע הראשון הנפגש...
