"אליסון בוקר טוב" שמעתי את אימי צועקת.
נאנחתי בכבדות ושפשפתי את עיניי במאמץ להתעורר. פתחתי לאט את עיניי והרגשתי אותם כמעט צורחות עלי שאני משוגעת ולסגור אותם בחזרה מיד.
הייתי כל כך עייפה ומצוברחת שנאתי את הסיבה שבגללה לא נרדמתי כל הלילה.
אני לא מאמינה שחשבתי עליו כל הלילה ועוד לא הצלחתי להירדם בגללו. זה בחיים לא קרה לי. אפילו שאני חושבת על לוק לאחר רגעים העייפות משתלטת עלי ואני נרדמת אבל המחשבות על בן לא הפסיקו להופיע. כמה שניסיתי להכחיש ולהדחיק הם כל הזמן היו שם. מציקות לי.
למען האמת, נקודת זכות לי היא שחלק מן המחשבות (חלק קטן אומנם) היו על המשך התוכנית שלי. הוא גילה עליה ואני חייבת להוכיח לו שהוא טועה.
זה רק מה שחסר לי שהוא ילך לספר לאבא שלי... הוא ירתק אותי בבית במשך עשור.
אם זה יקרה אני בחיים לא אצליח להשיג ככה את לוק.
לכן, החלטתי להוריד הילוך מהמתיחות שלי למרות, שמאוד נהניתי מהם ולפעול בשיטה אחרת.
יש לי הרגשה שהוא רוצה להתעסק איתי בכוונה ובעקבות זאת, הוא הנצמד אלי כל כך אתמול ושלח את המבטים שלו בארוחת הערב ואני יודעת שאם אני אראה לו שזה מעצבן אותי, וזה מאוד מעצבן אותי, זה רק יעודד אותו. בגלל זה החלטתי שאני פשוט אלך על מה שנקרא בשפה הפשוטה "הפוך על הפוך". הוא ימשיך במה שהוא מנסה לעשות ואני אזרום איתו. זה כל כך יעצבן אותו שאני נענת לו ונהנית איתו ורק ככה הוא יעוף מהבית.
כן, אני מתה על המוח שלי. הוא כל פעם מוכיח את עצמו מחדש .
קמתי מהמיטה בכוח רב והלכתי לכיוון השירותים. אני חייבת לשטוף את הפנים שלי אחרת אני בחיים לא אקום כמו שצריך.
בכניסה לשירותים ראיתי את האחד והיחיד- בן. כמובן. אני בכלל לא עייפה מכדי להתמודד איתו עכשיו. בכלל לא.
"בוקר טוב" הוא אמר עם חיוך, מפנה לי את הדרך לכניסה לשירותים.
ידעתי שהוא משחק פה!
"בוקר טוב נצנץ" אמרתי בחיוך הכי צבוע שמצאתי ונכנסתי לשירותים.
אני בטוחה שהוא עכשיו עומד מעבר לדלת המום.
אוי כן. איזו הרגשה נפלאה.
YOU ARE READING
Same Love
Romanceהאם אפשר להודות בזה שאנחנו אוהבים? האם באמת אפשר להוריד את המסכות ורק לאהוב? אליסון נערה בת 17 חיה חיים נורמטיבים ושיגרתיים. יש לה משפחה אהובה, יש לה חברות נאמנות והיא אפילו מאוהבת בלוק החתיך של השכבה. אך, לצערה הגיע בן ששיגע אותה מהרגע הראשון הנפגש...
